Luke 6
1 One Sabbath Jesus was walking through cornfields, and his disciples were picking the ears of wheat, and rubbing them in their hands, and eating them.
| ויהי בשבת השנית לספירת העמר עבר בין הקמה ויקטפו תלמידיו מלילת ויפרכו אתן בידיהם ויאכלו׃ |
2 “Why are you doing what it is not allowable to do on the Sabbath?” asked some of the Pharisees.
| ויש מן הפרושים אשר אמרו אליהם למה אתם עשים את אשר איננו מתר לעשות בשבת׃ |
3 Jesus’ answer was, “Haven’t you read even of what David did, when he was hungry, he and his companions –
| ויען ישוע ויאמר אליהם הלא קראתם את אשר עשה דוד בהיותו רעב הוא ואשר היו אתו׃ |
4 That he went into the house of God, and took the consecrated bread and ate it, and gave some to his companions, though only the priests are allowed to eat it?”
| כאשר בא אל בית האלהים ויקח את לחם הפנים ויאכל וגם נתן לאשר אתו את אשר לא נכון לאכלו כי אם לכהנים לבדם׃ |
5 Then Jesus added, “The Son of Man is lord even of the Sabbath.”
| ויאמר אליהם בן האדם גם אדון השבת הוא׃ |
6 On another Sabbath Jesus went into the synagogue and taught; and there was a man there whose right hand was withered.
| ויהי בשבת אחרת בא אל בית הכנסת וילמד ושם איש אשר יבשה ידו הימנית׃ |
7 The teachers of the Law and the Pharisees watched Jesus closely, to see if he would work cures on the Sabbath, so that they might find a charge to bring against him.
| ויארבו לו הסופרים והפרושים לראות אם ירפא בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃ |
8 Jesus, however, knew what was in the their minds, and said to the man whose hand was withered, “Stand up and come out into the middle.” The man stood up;
| והוא ידע את מחשבותם ויאמר אל האיש אשר ידו יבשה קום ועמוד בתוך ויקם ויעמד׃ |
9 and Jesus said to them, “I ask you, is it allowable to do good on the Sabbath – or harm? To save a life, or let it perish?”
| ויאמר אליהם ישוע אשאלה אתכם דבר הנכון בשבת להיטיב אם להרע להציל נפש אם לאבד׃ |
10 Then, looking around at them all, he said to the man, “Stretch out your hand.” The man did so; and his hand had become sound.
| ויבט סביב אל כלם ויאמר לאיש פשט את ידך ויעש כן ותרפא ידו ותשב כאחרת׃ |
11 But the teachers of the Law and the Pharisees were mad with rage, and consulted together what they could do to Jesus.
| והמה נמלאו חמה ויוסדו יחד מה לעשות לישוע׃ |
12 Now about that time, Jesus went out, up the hill, to pray, and spent the whole night in prayer to God.
| ויהי בימים ההם ויצא ההרה להתפלל ויעמד כל הלילה בתפלה לאלהים׃ |
13 When day came, he summoned his disciples, and chose twelve of them, whom he also named ‘apostles.’
| ובהית הבקר אסף אליו את תלמידיו ויבחר מהם שנים עשר אשר גם קרא להם שליחים׃ |
14 They were Simon (whom Jesus also named Peter), and his brother Andrew, James, John, Philip, Bartholomew,
| את שמעון אשר גם קראו פטרוס ואת אנדרי אחיו את יעקב ואת יוחנן את פילפוס ואת בר תלמי׃ |
15 Matthew, Thomas, James son of Alphaeus, Simon known as the Zealot,
| את מתי ואת תומא ואת יעקב בן חלפי ואת שמעון המכנה הקנא׃ |
16 Judas son of James, and Judas Iscariot, who proved a traitor.
| את יהודה בן יעקב ואת יהודה איש קריות אשר גם היה למוסר׃ |
17 Afterward Jesus came down the hill with them and took his stand on a level place. With him were a large crowd of his disciples, and great numbers of people from the whole of Judea, Jerusalem, and the coast district of Tyre and Sidon,
| וירד אתם ויעמד במקום מישור והמון תלמידיו וקהל עם רב מכל יהודה וירושלים ומחוף ים צר וצידון אשר באו לשמע אתו ולהרפא מחלייהם׃ |
18 who had come to hear him and to be restored to health. Those, too, who were troubled with foul spirits were cured;
| וגם הנלחצים ברוחות טמאות וירפאו׃ |
19 and everyone in the crowd was trying to touch him, because a power went out from him which restored them all.
| וכל ההמון מבקשים לגעת בו כי גבורה יצאה מאתו ורפאה את כלם׃ |
20 Then, raising his eyes and looking at his disciples, Jesus said: “Blessed are you who are poor, for yours is the kingdom of God.
| והוא נשא את עיניו אל תלמידיו ויאמר אשריכם העניים כי לכם מלכות האלהים׃ |
21 Blessed are you who hunger now, for you will be satisfied. Blessed are you who weep now, for you will laugh.
| אשריכם הרעבים כעת כי תשבעו אשריכם הבכים כעת כי תשחקו׃ |
22 Blessed are you when people hate you, and when they expel you from among them, and insult you, and reject your name as an evil thing – because of the Son of Man.
| אשריכם אם ישנאו אתכם האנשים ואם ינדו אתכם וחרפו והדיחו את שמכם כשם רע בעבור בן האדם׃ |
23 Then indeed you may be glad and dance for joy, for be sure that your reward in heaven will be great; for that is what their ancestors did to the prophets.
| שמחו ביום ההוא ורקדו כי הנה שכרכם רב בשמים כי כזאת עשו אבתיהם לנביאים׃ |
24 But alas for you who are rich, for you have had your comforts in full.
| אך אוי לכם העשירים כי כבר לקחתם את נחמתכם׃ |
25 Alas for you who are sated now, for you will hunger. Alas for you who laugh now, for you will mourn and weep.
| אוי לכם השבעים כי תרעבו אוי לכם השחקים כעת כי תתאבלו ותבכו׃ |
26 Alas for you when everyone speaks well of you; for this is what their ancestors did to the false prophets.
| אוי לכם אם כל האנשים משבחים אתכם כי כזאת עשו אבותיהם לנביאי השקר׃ |
27 But to you who hear I say – love your enemies, show kindness to those who hate you,
| אבל אליכם השמעים אני אמר אהבו את איביכם היטיבו לשנאיכם׃ |
28 bless those who curse you, pray for those who insult you.
| ברכו את מקלליכם והתפללו בעד מכלימיכם׃ |
29 When someone gives one of you a blow on the cheek, offer the other cheek as well; and, when anyone takes away your cloak, do not keep back your coat either.
| המכה אתך על הלחי הטה לו גם את האחרת והלקח את מעילך אל תמנע ממנו גם את כתנתך׃ |
30 Give to everyone who asks of you; and, when anyone takes away what is yours, do not demand its return.
| וכל השאל ממך תן לו והלקח את אשר לך אל תשאל מאתו׃ |
31 Do to others as you wish them to do to you.
| וכאשר תחפצו כי יעשו לכם בני האדם כן תעשו להם גם אתם׃ |
32 If you love only those who love you, what thanks will be due to you? Why, even the outcast love those who love them!
| ואם תאהבו את אהביכם מה הוא חסדכם כי גם החטאים אהבים את אהביהם׃ |
33 For, if you show kindness only to those who show kindness to you, what thanks will be due to you? Even the outcast do that!
| ואם תיטיבו למטיביכם מה הוא חסדכם גם החטאים יעשו כן׃ |
34 If you lend only to those from whom you expect to get something, what thanks will be due to you? Even the outcast lend to the outcast in the hope of getting as much in return!
| ואם תלוו את האנשים אשר תקוו לקבל מהם מה הוא חסדכם גם החטאים מלוים את החטאים למען יושב להם בשוה׃ |
35 But love your enemies, and show them kindness, and lend to them, never despairing. Then your reward will be great, and you will be sons of the Most High, for he is kind to the thankless and the bad.
| אבל אהבו את איביכם והיטיבו והלוו מבלי תוחלת ויהי שכרכם רב והייתם בני עליון כי טוב הוא גם לשכחי טובה ולרעים׃ |
36 Learn to be merciful – even as your Father is merciful.
| לכן היו רחמנים כאשר גם אביכם רחום הוא׃ |
37 Do not judge, and you will not be judged; do not condemn, and you will not be condemned. Forgive, and you will be forgiven.
| ואל תשפטו ולא תשפטו אל תחיבו ולא תחיבו נקו ותנקו׃ |
38 Give, and others will give to you. A generous measure, pressed and shaken down, and running over, will they pour into your lap; for the standard you use will be the standard used for you.”
| תנו ותנתן לכם מדה טובה דחוקה וגדושה ומשפעה יתנו אל חיקכם כי במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם׃ |
39 Then, speaking in parables, Jesus said, “Can one blind person guide another? Will they not both fall into a ditch?
| וישא משלו ויאמר אליהם היוכל עור לנהל את העור הלא יפלו שניהם אל הפחת׃ |
40 A student is not above their teacher; yet every finished student will be like their teacher.
| אין תלמיד נעלה על רבו ודי לכל תלמיד שלם להיות כרבו׃ |
41 And why do you look at the speck of sawdust in someone’s eye, while you pay no attention at all to the plank of wood in your own?
| ולמה זה אתה ראה את הקסם אשר בעין אחיך ואת הקורה בעינך לא תביט׃ |
42 How can you say to your friend ‘Friend, let me take out the speck in your eye,’ while you yourself do not see the plank in your own? Hypocrite! Take out the plank from your own eye first, and then you will see clearly how to take out the speck in your friend’s.
| ואיך תאמר אל אחיך אחי הניחה לי ואסירה את הקסם אשר בעינך ואינך ראה את הקורה אשר בעינך החנף הסר בראשונה את הקורה מעינך ואחר ראה תראה להסיר את הקסם אשר בעין אחיך׃ |
43 There is no such thing as a good tree bearing worthless fruit, or, on the other hand, a worthless tree bearing good fruit.
| כי עץ טוב איננו עשה פרי משחת וגם עץ משחת איננו עשה פרי טוב׃ |
44 For every tree is known by its own fruit. People do not gather figs off thorn bushes, nor pick a bunch of grapes off a bramble.
| כי כל עץ נכר בפריו כי אין אספים תאנים מן הקצים אף אין בצרים ענב מן הסנה׃ |
45 A good person, from the good stores of their heart, brings out what is good; while a bad person, from their bad stores, brings out what is bad. For what fills someone’s heart will rise to their lips.
| האיש הטוב מאוצר לבבו הטוב מפיק את הטוב והאיש הרע מאוצר לבבו הרע מפיק את הרע כי משפעת הלב ימלל פיהו׃ |
46 Why do you call me ‘Master! Master!’ and yet fail to do what I tell you?
| ולמה זה אתם קראים לי אדני אדני ואינכם עשים את אשר אני אמר׃ |
47 Everyone who comes to me and listens to my teaching and acts on it – I will show you to whom they may be compared.
| כל הבא אלי ושומע את דברי ועשה אתם אורה אתכם למי הוא דומה׃ |
48 They may be compared to a person building a house, who dug, and went deep, and laid the foundation on the rock. Then, when a flood came, the river swept down on that house, but had no power to shake it, because it had been built well.
| דומה הוא לאיש בנה בית אשר העמיק לחפר וייסדו על הסלע וכבוא השטף פרץ הנהר בבית ההוא ולא יכל להניעו כי על הסלע יסודו׃ |
49 But those who have listened and not acted on what they have heard may be compared to a person who built a house on the ground without any foundation. The river swept down on it, and the house immediately collapsed; and great was the crash that followed.”
| ואשר שמע ולא עשה דומה לאיש אשר בנה בית על הקרקע בלי יסוד ויפרץ בו הנהר ויפל פתאם ויגדל שבר הבית ההוא׃ |
