Psalms 74
1 A maskil of Asaph. Why, O God, have you spurned us forever? Why smokes your wrath against the sheep of your pasture?
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך |
2 Remember the community you purchased of old to become by redemption the tribe of your heritage, Zion, the mountain you made your home.
| זכר עדתך קנית קדם-- גאלת שבט נחלתך הר-ציון זה שכנת בו |
3 Rouse yourself, visit its ruins complete. In the temple the foe has made havoc of all things.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל-הרע אויב בקדש |
4 Like lions your enemies roared through your house, replacing our symbols by signs of their own,
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות |
5 hacking, like woodsmen who lift axes on thickets of trees,
| יודע כמביא למעלה בסבך-עץ קרדמות |
6 smashing with hatchets and hammers all of its carved work together.
| ועת (ועתה) פתוחיה יחד-- בכשיל וכילפות יהלמון |
7 They have set your temple on fire, to the very ground they have outraged the place where lives your name.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן-שמך |
8 They have said in their heart, ‘Let us utterly crush them.’ They have burned all the houses of God in the land.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל-מועדי-אל בארץ |
9 No symbol of ours do we see any more: no prophet is there any more, none is with us who knows how long.
| אותתינו לא ראינו אין-עוד נביא ולא-אתנו ידע עד-מה |
10 How long, O God, is the foe to insult? Shall the enemy spurn your name forever?
| עד-מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח |
11 Why, O Lord, do you hold back your hand, why keep your right hand in the folds of your robe?
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך (חיקך) כלה |
12 Yet God is our king from the ancient days, in the midst of the earth working deeds of salvation.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ |
13 It was you who did cleave the sea by your might, and shatter the heads of the ocean monsters.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על-המים |
14 It was you who did crush many-headed Leviathan, and give him as food to the beasts of the wilderness.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים |
15 It was you who did cleave the fountains and torrents; it was you who did dry the perennial streams.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן |
16 Yours is the day; yours, too, is the night, it was you who did establish the sun and the star.
| לך יום אף-לך לילה אתה הכינות מאור ושמש |
17 It was you who did fix all the borders of earth: summer and winter it’s you who have made them.
| אתה הצבת כל-גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם |
18 Yet, for all this, the foe has insulted you, Lord, and a nation of fools has reviled your name.
| זכר-זאת--אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך |
19 Do not give your dove to the beasts, do not forget your afflicted forever.
| אל-תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל-תשכח לנצח |
20 Look to the sleek ones – how full they are: the dark places of earth are the dwellings of violence.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי-ארץ נאות חמס |
21 O let not the downtrodden turn back ashamed: let the poor and the needy sing praise to your name.
| אל-ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך |
22 Arise, God, and defend your cause: remember how fools all the day insult you.
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני-נבל כל-היום |
23 Do not forget the uproar of your enemies, the din of your foes that ascends evermore.
| אל-תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד |
