Psalms 142

1 A maskil of David, while he was in the cave, a prayer. Loudly I cry to the Lord: to the Lord plead loudly for mercy,

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה ב קולי אל-יהוה אזעק קולי אל-יהוה אתחנן

2 I pour my complaint before him, I tell my troubles to him.

אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד

3 When my spirit is faint within me, my path is known to you. In the way I am wont to walk in, they have hidden a trap for me.

בהתעטף עלי רוחי-- ואתה ידעת נתיבתי בארח-זו אהלך-- טמנו פח לי

4 I look to the right and the left; but not a friend have I. No place of refuge is left me, not a man to care for me.

הביט ימין וראה-- ואין-לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי

5 So I cry to you, O Lord: I say, ‘My refuge are you, all I have in the land of the living.’

זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים

6 Attend to my piercing cry, for very weak am I. Save me from those who pursue me, for they are too strong for me.

הקשיבה אל-רנתי-- כי-דלותי-מאד הצילני מרדפי-- כי אמצו ממני

7 Free me from prison, that I may give thanks to your name, for the righteous are patiently waiting till you show your bounty to me.

הוציאה ממסגר נפשי-- להודות את-שמך בי יכתרו צדיקים-- כי תגמל עלי