Psalms 137

1 By the waters of Babylon there we sat, and we wept at the thought of Zion.

על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

2 There on the poplars we hung our harps.

על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

3 For there our captors called for a song: our tormentors, rejoicing, saying: ‘Sing us one of the songs of Zion.’

כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

4 How can we sing the Lord’s song in the foreigner’s land?

איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

5 If I forget you, Jerusalem, may my right hand wither.

אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

6 May my tongue stick to the roof of my mouth, if I am unmindful of you, or don’t set Jerusalem above my chief joy.

תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

7 Remember the Edomites, Lord, the day of Jerusalem’s fall, when they said, ‘Lay her bare, lay her bare, right down to her very foundation.’

זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

8 Babylon, despoiler, happy are those who pay you back for all you have done to us.

בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

9 Happy are they who seize and dash your children against the rocks.

אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע