Luke 20
1 On one of these days, when Jesus was teaching the people in the Temple Courts and telling the good news, the chief priests and the teachers of the Law, joined by the elders, confronted him,
| ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃ |
2 and addressing him, said, ‘Tell us what authority you have to do these things. Who is it who has given you this authority?’
| ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃ |
3 ‘I, too,’ said Jesus in reply, ‘will ask you one question. Give me an answer to it.
| ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃ |
4 It is about John’s baptism – was it of divine or of human origin?’
| טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃ |
5 But they began arguing together, ‘If we say “divine,” he will say “Why didn’t you believe him?”
| ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃ |
6 But, if we say “human,” the people will all stone us, for they are persuaded that John was a prophet.’
| ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃ |
7 So they answered that they did not know its origin.
| ויענו לא ידענו מאין׃ |
8 ‘Then I,’ said Jesus, ‘refuse to tell you what authority I have to do these things.’
| ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃ |
9 But Jesus began to tell the people this parable – ‘A man once planted a vineyard, and then let it out to tenants, and went abroad for a long while.
| ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃ |
10 At the proper time he sent a servant to the tenants, so that they could give him a share of the produce of the vineyard. The tenants, however, beat him and sent him away empty-handed.
| ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃ |
11 The owner afterwards sent another servant; but the tenants beat and insulted this man too, and sent him away empty-handed.
| ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃ |
12 He sent a third; but they wounded this man also, and threw him outside.
| ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃ |
13 “What should I do?” said the owner of the vineyard. “I will send my son, who is very dear to me. Perhaps they will respect him.”
| ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃ |
14 But, on seeing him, the tenants consulted with one another. “Here is the heir!” they said. “Let us kill him, and then the inheritance will become ours.”
| וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃ |
15 So they threw him outside the vineyard and killed him. Now what will the owner of the vineyard do to them?
| ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃ |
16 He will come and put those tenants to death, and will let the vineyard to others.’ ‘Heaven forbid!’ they exclaimed when they heard it.
| יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃ |
17 But Jesus looked at them and said, ‘What then is the meaning of this passage? – “The stone which the builders despised has now itself become the cornerstone.”
| ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃ |
18 Everyone who falls on that stone will be dashed to pieces, while anyone on whom it falls – it will scatter him as dust.’
| כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃ |
19 After this the teachers of the Law and the chief priest were eager to lay hands on Jesus then and there, but they were afraid of the people; for they saw that it was at them that he had aimed this parable.
| ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃ |
20 Having watched their opportunity, they afterwards sent some spies, who pretended to be good men, to catch Jesus in the course of conversation, and so enable them to give him up to the Governor’s jurisdiction and authority.
| ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃ |
21 These spies asked Jesus a question. They said, ‘Teacher, we know that you are right in what you say and teach, and that you do not take any account of a person’s position, but teach the way of God honestly;
| וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃ |
22 are we right in paying tribute to the Emperor or not?’
| המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃ |
23 Seeing through their deceitfulness, Jesus said to them,
| ויכר את נכליהם ויאמר להם׃ |
24 ‘Show me a coin. Whose head and title are on it?’
| מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃ |
25 ‘The Emperor’s,’ they said; and Jesus replied, ‘Well then, pay to the Emperor what belongs to the Emperor, and to God what belongs to God.’
| ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃ |
26 They could not object to this answer before the people; and, in their wonder at his reply, they held their tongues.
| ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃ |
27 Presently there came up some Sadducees, who maintain that there is no resurrection. Their question was this –
| ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃ |
28 ‘Teacher, Moses laid down for us in his writings that – “Should a man’s married brother die, and should he be childless, the man should take the widow as his wife, and raise up a family for his brother.”
| מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃ |
29 Well, there were once seven brothers; of whom the eldest, after taking a wife, died childless.
| והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃ |
30 The second and third brothers both took her as their wife;
| ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃ |
31 and so, too, did all seven – dying without children.
| ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃ |
32 The woman herself was the last to die.
| ובאחרונה מתה גם האשה׃ |
33 About the woman, then – at the resurrection, whose wife is she to be, all seven brothers having had her as their wife?’
| והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃ |
| ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃ (aiōn g165) |
35 but, for those who are thought worthy to attain to that other world and the resurrection from the dead, there is no marrying or being married, (aiōn g165)
| והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃ (aiōn g165) |
36 nor indeed can they die again, for they are like angels and, having shared in the resurrection, they are God’s children.
| כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃ |
37 As to the fact that the dead rise, even Moses indicated that, in the passage about the Bush, when he calls the Lord – “The God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob.”
| וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃ |
38 Now he is not God of dead people, but of living. For in his sight all are alive.’
| והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃ |
39 ‘Well said, teacher!’ exclaimed some of the teachers of the Law,
| ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃ |
40 for they did not venture to question him any further.
| ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃ |
41 But Jesus said to them, ‘How is it that people say that the Christ is to be David’s son?
| ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃ |
42 For David, in the book of Psalms, says himself – “The Lord said to my lord: Sit at my right hand,
| והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃ |
43 until I put your enemies as a stool for your feet.”
| עד אשית איביך הדם לרגליך׃ |
44 David, then, calls him “lord,” so how is he David’s son?’
| הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃ |
45 While all the people were listening, Jesus said to the disciples,
| ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃ |
46 ‘Be on your guard against the teachers of the Law, who delight to walk about in long robes, and like to be greeted in the streets with respect, and to have the best seats in the synagogues, and places of honour at dinner.
| הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃ |
47 These are the men who rob widows of their houses, and make a pretence of saying long prayers. Their sentence will be all the heavier.’
| הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃ |
