Jeremias 48
1 Now it came to pass in the seventh month that Ismael the son of Nathanias the son of Eleasa of the seed royal, came, and ten men with him, to Godolias to Massepha: and they ate bread there together.
| למואב כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה |
2 And Ismael rose up, and the ten men that were with him, and struck Godolias, whom the king of Babylon had appointed [governor] over the land,
| אין עוד תהלת מואב--בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב |
3 and all the Jews that were with him in Massepha, and all the Chaldeans that were found there.
| קול צעקה מחרונים--שד ושבר גדול |
4 And it came to pass on the second day after he had struck Godolias, and no man knew [of it],
| נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה (צעיריה) |
5 that there came men from Sychem, and from Salem, and from Samaria, [even] eighty men, having their beards shaven, and their clothes tore, and beating their breasts, and [they had] manna and frankincense in their hands, to bring [them] into the house of the Lord.
| כי מעלה הלחות (הלחית) בבכי יעלה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו |
6 And Ismael went out to meet them; [and] they went on and wept: and he said to them, Come in to Godolias.
| נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר |
7 And it came to pass, when they had entered into the midst of the city, [that] he killed them [and cast them] into a pit.
| כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי ויצא כמיש (כמוש) בגולה כהניו ושריו יחד (יחדו) |
8 But ten men were found there, and they said to Ismael, Slay us not: for we have treasures in the field, wheat and barley, honey and oil. So he passed by, and killed them not in the midst of their brethren.
| ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר--אשר אמר יהוה |
9 Now the pit into which Ismael cast all whom he struck, is the great pit, which king Asa had made for fear of Baasa king of Israel: [even] this Ismael filled with slain men.
| תנו ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן |
10 And Ismael brought back all the people that were left in Massepha, and the king's daughter, whom the captain of the guard had committed in charge to Godolias the son of Achicam: and he went away beyond the children of Ammon.
| ארור עשה מלאכת יהוה--רמיה וארור מנע חרבו מדם |
11 And Joanan the son of Caree, and all the leaders of the host that were with him, heard of all the evil deeds which Ismael had done.
| שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר |
12 And they brought all their army, and went to fight against him, and found him near much water in Gabaon.
| לכן הנה ימים באים נאם יהוה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו |
13 And it came to pass, when all the people that was with Ismael saw Joanan, and the leaders of the host that was with him,
| ובש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם |
14 that they returned to Joanan.
| איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה |
15 But Ismael escaped with eight men and went to the children of Ammon.
| שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם המלך--יהוה צבאות שמו |
16 And Joanan, and all the leaders of the host that were with him, took all the remnant of the people, whom he [had] brought back from Ismael, mighty men in war, and the women, and the other [property], and the eunuchs, whom they [had] brought back from Gabaon:
| קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד |
17 and they departed, and lived in Gaberoch-amaa, that is by Bethleem, to go into Egypt, for fear of the Chaldeans:
| נדו לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז--מקל תפארה |
18 for they were afraid of them, because Ismael had struck Godolias, whom the king of Babylon made [governor] in the land.
| רדי מכבוד ישבי (ושבי) בצמא ישבת בת דיבון כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך |
| אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה |
| הביש מואב כי חתה הילילי (הילילו) וזעקי (וזעקו) הגידו בארנון כי שדד מואב |
| ומשפט בא אל ארץ המישר--אל חלון ואל יהצה ועל מופעת (מיפעת) |
| ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים |
| ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון |
| ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב--הרחקות והקרבות |
| נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה--נאם יהוה |
| השכירהו כי על יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא |
| ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה (נמצא) כי מדי דבריך בו תתנודד |
| עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת |
| שמענו גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו |
| אני ידעתי נאם יהוה עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו |
| על כן על מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל אנשי קיר חרש יהגה |
| מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו--על קיצך ועל בצירך שדד נפל |
| ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי--לא ידרך הידד הידד לא הידד |
| מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם--מצער עד חרנים עגלת שלשיה כי גם מי נמרים למשמות יהיו |
| והשבתי למואב נאם יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו |
| על כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה על כן יתרת עשה אבדו |
| כי כל ראש קרחה וכל זקן גרעה על כל ידים גדדת ועל מתנים שק |
| על כל גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו--נאם יהוה |
| איך חתה הילילו איך הפנה ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל סביביו |
| כי כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואב |
| נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה |
| ונשמד מואב מעם כי על יהוה הגדיל |
| פחד ופחת ופח--עליך יושב מואב נאם יהוה |
| הניס (הנס) מפני הפחד יפל אל הפחת והעלה מן הפחת ילכד בפח כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם יהוה |
| בצל חשבון עמדו מכח נסים כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון |
| אוי לך מואב אבד עם כמוש כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה |
| ושבתי שבות מואב באחרית הימים נאם יהוה עד הנה משפט מואב |
