Luke 20
1 And it came to passe, that on one of those dayes, as he taught the people in the Temple, and preached the Gospel, the hie Priests and the Scribes came vpon him with the Elders,
| באחד מאותם ימים, כשלימד ישוע את העם בבית־המקדש וסיפר לו את בשורת ה׳, ניגשו אליו הכוהנים, הסופרים והזקנים ושאלו: |
2 And spake vnto him, saying, Tell vs by what authoritie thou doest these things, or who is hee that hath giuen thee this authoritie?
| ”באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?“ |
3 And he answered, and sayde vnto them, I also will aske you one thing: tell me therefore:
| ”אענה לשאלתכם בתנאי שתענו לשאלתי“, השיב להם ישוע. |
4 The baptisme of Iohn, was it from heauen, or of men?
| ”האם יוחנן המטביל נשלח על־ידי אלוהים או על־ידי בני־אדם?“ |
5 And they reasoned within themselues, saying, If we shall say, From heauen, he will say, Why then beleeued ye him not?
| הם התייעצו ביניהם:”אם נגיד שאלוהים שלח את יוחנן, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. |
6 But if we shall say, Of men, all the people will stone vs: for they be perswaded that Iohn was a Prophet.
| אבל אם נגיד שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם מאמינים שיוחנן היה נביא מאת אלוהים.“ |
7 Therefore they answered, that they could not tell whence it was.
| לבסוף השיבו שאינם יודעים את התשובה. |
8 Then Iesus sayd vnto them, Neither tell I you, by what authoritie I doe these things.
| ”אם כן, גם אני לא אשיב לשאלתכם“, אמר ישוע. |
9 Then began he to speake to ye people this parable, A certaine man planted a vineyarde, and let it forth to husbandmen: and went into a strange countrey, for a great time.
| ישוע פנה אל העם וסיפר להם את המשל הבא:”איש אחד נטע כרם ענבים, השכיר אותו לכורמים זרים ונסע לארץ רחוקה לכמה שנים. |
10 And at the time conuenient he sent a seruant to the husbandmen, that they should giue him of the fruite of the vineyard: but the husbandmen did beate him, and sent him away emptie.
| בהגיע מועד הבציר שלח בעל הכרם אחד מאנשיו לאסוף את חלקו ביבול הענבים. אבל הכורמים הכו את השליח ושלחו אותו חזרה לאדוניו בידיים ריקות. |
11 Againe he sent yet another seruant: and they did beate him, and foule entreated him, and sent him away emptie.
| בעל הכרם שלח שליח אחר, אולם גורלו היה כגורל קודמו; הכורמים הכו אותו, קיללו אותו ושלחוהו בידיים ריקות. |
12 Moreouer he sent the third, and him they wounded, and cast out.
| בעל הכרם שלח אדם שלישי, אבל גם אותו הם פצעו וגירשו משם. |
13 Then sayd the Lord of the vineyard, What shall I doe? I will send my beloued sonne: it may be that they will doe reuerence, when they see him.
| ”’מה אעשה?‘שאל את עצמו בעל הכרם.’אולי אם אשלח את בני האהוב הם יפחדו מפניו ויכבדו אותו‘. |
14 But when the husbandmen sawe him, they reasoned with themselues, saying, This is the heire: come, let vs kill him, that the inheritance may be ours.
| אולם כשראו הכורמים את הבן אמרו:’יש לנו כאן הזדמנות: הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו, אולם אם נהרוג אותו נזכה אנחנו בכרם!‘ |
15 So they cast him out of the vineyarde, and killed him. What shall the Lord of the vineyarde therefore doe vnto them?
| והכורמים גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.”מה לדעתכם יעשה בעל הכרם? |
16 He will come and destroy these husbandmen, and wil giue out his vineyard to others. But when they heard it, they sayd, God forbid.
| אני אומר לכם, הוא יבוא בעצמו, יהרוג את הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים.“”חס וחלילה שיעשו כך האנשים!“קראו השומעים. |
17 And he beheld them, and said, What meaneth this then that is written, The stone that the builders refused, that is made the head of the corner?
| ישוע נעץ בהם את מבטו ואמר:”מה לדעתכם כוונת הפסוק בתהלים:’אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה‘?“ |
18 Whosoeuer shall fall vpon that stone, shall be broken: and on whomsoeuer it shall fall, it will grinde him to pouder.
| ישוע הוסיף:”מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק.“ |
19 Then the hie Priests, and the Scribes the same houre went about to lay hands on him: (but they feared the people) for they perceiued that he had spoken this parable against them.
| הסופרים וראשי הכוהנים הבינו שהם הכורמים הרשעים במשל ורצו לאסור את ישוע, אבל הם פחדו שמא העם יחולל מהומות. |
20 And they watched him, and sent forth spies, which should faine themselues iust men, to take him in his talke, and to deliuer him vnto the power and authoritie of the gouernour.
| הסופרים וראשי הכוהנים ציפו להזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולמסור אותו לידי השלטונות. יום אחד שלחו אליו מרגלים בדמות אנשים תמימים, כדי שינסו להכשילו בלשונו. |
21 And they asked him, saying, Master, we know that thou sayest, and teachest right, neither doest thou accept mans person, but teachest the way of God truely.
| ”רבי, “פתחו מרגלים אלה,”אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר־אלוהים. |
22 Is it lawfull for vs to giue Cesar tribute or no?
| אמור לנו, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“ |
23 But he perceiued their craftines, and sayd vnto them, Why tempt ye me?
| ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה: |
24 Shew me a penie. Whose image and superscription hath it? They answered, and sayd, Cesars.
| ”תנו לי מטבע ואומר לכם. של מי הדמות החקוקה כאן? ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?“”של הקיסר“, השיבו. |
25 Then he sayd vnto them, Giue then vnto Cesar the things which are Cesars, and to God those which are Gods.
| ”אם כן, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!“ |
26 And they could not reproue his saying before the people: but they marueiled at his answere, and helde their peace.
| ניסיונם להכשילו בלשונו לא הצליח. הם התפעלו כל־כך מתשובותיו עד שלא היו מילים בפיהם. |
27 Then came to him certaine of the Sadduces (which denie that there is any resurrection) and they asked him,
| חבורה של צדוקים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) באה אל ישוע ושאלה: |
28 Saying, Master, Moses wrote vnto vs, If any mans brother die hauing a wife, and hee die without children, that his brother should take his wife, and raise vp seede vnto his brother.
| ”רבי, משה רבנו לימד אותנו בתורה שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. |
29 Now there were seuen brethren, and the first tooke a wife, and he dyed without children.
| במשפחה אחת היו שבעה אחים. האח הבכור התחתן וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. |
30 And the second tooke the wife, and he dyed childelesse.
| האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. |
31 Then the third tooke her: and so likewise the seuen dyed, and left no children.
| כך היה גם עם האח השלישי. בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם ילדים. |
32 And last of all the woman dyed also.
| לבסוף מתה גם האישה. |
33 Therefore at the resurrection, whose wife of them shall she be? for seuen had her to wife.
| ”רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!“ |
34 Then Iesus answered, and sayd vnto them, The children of this world marry wiues, and are married. (aiōn g165)
| ”נשואין הם רק בשביל האנשים בעולם הזה“, השיב להם ישוע. (aiōn g165) |
35 But they which shalbe counted worthy to enioy that world, and the resurrection from the dead, neither marry wiues, neither are married. (aiōn g165)
| ”אלה שיזכו לקום מן המתים ולחיות לנצח בעולם הבא, לא יינשאו. (aiōn g165) |
36 For they can die no more, forasmuch as they are equall vnto the Angels, and are the sonnes of God, since they are the children of the resurrection.
| בעולם הבא הם יהיו כמלאכים ושוב לא יכולים למות. הם גם בני־אלוהים, משום שקמו לתחייה. |
37 And that the dead shall rise againe, euen Moses shewed it besides the bush, when he said, The Lord is the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Iacob.
| בנוגע לשאלתכם אם יקומו המתים לתחייה, משה רבנו אשרר בתורה את דבר תחיית המתים. כשתיאר משה כיצד נגלה אליו ה׳ בסנה הבוער, הוא קרא לה׳:’אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב‘. |
38 For he is not the God of the dead, but of them which liue: for all liue vnto him.
| זה כדי לומר שה׳ הוא אלוהי החיים ולא של המתים, כי בעיני אלוהים האנשים האלה חיים.“ |
39 Then certaine of the Scribes answered, and sayd, Master, thou hast well sayd.
| ”יפה ענית, רבי“, שיבחו אותו סופרים אחדים, |
40 And after that, durst they not aske him any thing at all.
| ואיש לא העז לשאול אותו שאלות נוספות. |
41 Then sayd he vnto them, Howe say they that Christ is Dauids sonne?
| שאל אותם ישוע שאלה:”מדוע טוענים האנשים שהמשיח הוא בן־דוד? |
42 And Dauid himselfe sayth in the booke of the Psalmes, The Lord sayd vnto my Lord, Sit at my right hand,
| הלא דוד עצמו אומר בתהלים:’נאם ה׳ לאדני, שב לימיני |
43 Till I shall make thine enemies thy footestoole.
| עד אשית אויביך הדם לרגליך‘. |
44 Seeing Dauid called him Lord, howe is he then his sonne?
| כיצד יכול המשיח להיות בנו של דוד וגם אדוניו?“ |
45 Then in the audience of all the people he sayd vnto his disciples,
| בעוד כל העם מקשיב לו פנה ישוע אל תלמידיו ואמר: |
46 Beware of the Scribes, which willingly go in long robes, and loue salutations in the markets, and the highest seates in the assemblies, and the chiefe roomes at feastes:
| ”היזהרו מהסופרים שאוהבים ללבוש גלימות ולהיראות לפני האנשים בשווקים, כדי שכולם ייתנו להם כבוד. הם אוהבים לשבת במושבות הנכבדים בבית־הכנסת ובסעודות וחגיגות. |
47 Which deuoure widowes houses, and in shewe make long prayers: These shall receiue greater damnation.
| הם מעמידים פני צדיקים תמימים, ומתפללים בציבור תפילות ארוכות כדי לעשות רושם, אבל באותה עת הם מרמים את האלמנות ומגרשים אותן מבתיהן. משום כך אלוהים ישפוט אותם בחומרה רבה מאוד.“ |
