Job 7

1 Is there not an appointed time to man vpon earth? and are not his dayes as the dayes of an hyreling?

הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו

2 As a seruant longeth for the shadowe, and as an hyreling looketh for the ende of his worke,

כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו

3 So haue I had as an inheritance the moneths of vanitie, and painefull nights haue bene appointed vnto me.

כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי

4 If I layed me downe, I sayde, When shall I arise? and measuring the euening I am euen full with tossing to and from vnto the dawning of the day.

אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף

5 My flesh is clothed with wormes and filthinesse of the dust: my skinne is rent, and become horrible.

לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס

6 My dayes are swifter then a weauers shittle, and they are spent without hope.

ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה

7 Remember that my life is but a wind, and that mine eye shall not returne to see pleasure.

זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב

8 The eye that hath seene me, shall see me no more: thine eyes are vpon me, and I shall be no longer.

לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני

9 As the cloude vanisheth and goeth away, so he that goeth downe to the graue, shall come vp no more. (Sheol h7585)

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585)

10 He shall returne no more to his house, neither shall his place knowe him any more.

לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו

11 Therefore I will not spare my mouth, but will speake in the trouble of my spirite, and muse in the bitternesse of my minde.

גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי

12 Am I a sea or a whalefish, that thou keepest me in warde?

הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר

13 When I say, My couch shall relieue me, and my bed shall bring comfort in my meditation,

כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי

14 Then fearest thou me with dreames, and astonishest me with visions.

וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני

15 Therefore my soule chuseth rather to be strangled and to die, then to be in my bones.

ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי

16 I abhorre it, I shall not liue alway: spare me then, for my dayes are but vanitie.

מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי

17 What is man, that thou doest magnifie him, and that thou settest thine heart vpon him?

מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך

18 And doest visite him euery morning, and tryest him euery moment?

ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו

19 Howe long will it be yer thou depart from me? thou wilt not let me alone whiles I may swallowe my spettle.

כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי

20 I haue sinned, what shall I do vnto thee? O thou preseruer of me, why hast thou set me as a marke against thee, so that I am a burden vnto my selfe?

חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא

21 And why doest thou not pardon my trespasse? and take away mine iniquitie? for nowe shall I sleepe in the dust, and if thou seekest me in the morning, I shall not be found.

ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני