Job 9
1 And Job answered, and said:
| ויען איוב ויאמר |
2 Indeed I know it is so, and that man cannot be justified compared with God.
| אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל |
3 If he will contend with him, he cannot answer him one for a thousand.
| אם-יחפץ לריב עמו-- לא-יעננו אחת מני-אלף |
4 He is wise in heart, and mighty in strength: who hath resisted him, and hath had peace?
| חכם לבב ואמיץ כח-- מי-הקשה אליו וישלם |
5 Who hath removed mountains, and they whom he overthrew in his wrath, knew it not.
| המעתיק הרים ולא ידעו-- אשר הפכם באפו |
6 Who shaketh the earth out of her place, and the pillars thereof tremble.
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון |
7 Who commandeth tile sun and it riseth not: and shutteth up the stars as it were under a seal:
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם |
8 Who alone spreadeth out the heavens, and walketh upon the waves of the sea.
| נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים |
9 Who maketh Arcturus, and Orion, and Hyades, and the inner parts of the south.
| עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן |
10 Who doth things great and incomprehensible, and wonderful, of which there is no number.
| עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר |
11 If he come to me, I shall not see him: if he depart I shall not understand.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו |
12 If he examine on a sudden, who shall answer him? or who can say: Why dost thou so?
| הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה |
13 God, whose wrath no mall can resist, and under whom they stoop that bear up the world.
| אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב |
14 What am I then, that I should answer him, and have words with him?
| אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו |
15 I, who although I should have any just thing, would not answer, but would make supplication to my judge.
| אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן |
16 And if he should hear me when I call, I should not believe that he had heard my voice.
| אם-קראתי ויענני-- לא-אאמין כי-יאזין קולי |
17 For he shall crush me in a whirlwind, and multiply my wounds even without cause.
| אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם |
18 He alloweth not my spirit to rest, and he filleth me with bitterness.
| לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים |
19 If strength be demanded, he is most strong: if equity of judgment, no man dare bear witness for me.
| אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני |
20 If I would justify myself, my own mouth shall condemn me: if I would shew myself innocent, he shall prove me wicked.
| אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני |
21 Although I should be simple, even this my soul shall be ignorant of, and I shall be weary of my life.
| תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי |
22 One thing there is that I have spoken, both the innocent and the wicked he consumeth.
| אחת היא על-כן אמרתי--תם ורשע הוא מכלה |
23 If he scourge, let him kill at once, and not laugh at the pains of the innocent.
| אם-שוט ימית פתאם-- למסת נקים ילעג |
24 The earth is given into the hand of the wicked, he covereth the face of the judges thereof: and if it be not he, who is it then?
| ארץ נתנה ביד-רשע-- פני-שפטיה יכסה אם-לא אפוא מי-הוא |
25 My days have been swifter than a post: they have fled away and have not seen good.
| וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה |
26 They have passed by as ships carrying fruits, as an eagle flying to the prey.
| חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל |
27 If I say: I will not speak so: I change my face, and am tormented with sorrow.
| אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה |
28 I feared all my works, knowing that thou didst not spare the offender.
| יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני |
29 But if so also I am wicked, why have I laboured in vain?
| אנכי ארשע למה-זה הבל איגע |
30 If I be washed as it were with snow waters, and my hands shall shine ever so clean:
| אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי |
31 Yet thou shalt plunge me in filth, and my garments shall abhor me,
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי |
32 For I shall not answer a man that is like myself: nor one that may be heard with me equally in judgment.
| כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט |
33 There is none that may be able to reprove both, and to put his hand between both.
| לא יש-בינינו מוכיח-- ישת ידו על-שנינו |
34 Let him take his rod away from me, and let not his fear terrify me.
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל-תבעתני |
35 I will speak, and will not fear him: for I cannot answer while I am in fear.
| אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי |
