Mark 14
1 Now the passover and the [feast of] unleavened bread was after two days. And the chief priests and the scribes were seeking how they might seize him by subtlety and kill him.
| ויהי יומים לפני חג הפסח והמצות ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים איך יתפשהו בערמה להמיתו׃ |
2 For they said, Not in the feast, lest perhaps there be a tumult of the people.
| ויאמרו אך לא בחג פן תהיה מהומה בעם׃ |
3 And when he was in Bethany, in the house of Simon the leper, as he lay at table, there came a woman having an alabaster flask of ointment of pure nard, very costly; and having broken the alabaster flask, she poured it out upon his head.
| ויהי בהיותו בבית היני בית שמעון המצרע ויסב אל השלחן ותבא אשה ובידה פך שמן נרד זך ויקר מאד ותשבר את הפך ותצק על ראשו׃ |
4 And there were some indignant in themselves, and saying, Why has this waste been made of the ointment?
| ויש אשר מתרעמים איש אל רעהו לאמר על מה היה אבוד השמן הזה׃ |
5 for this ointment could have been sold for more than three hundred denarii and given to the poor. And they spoke very angrily at her.
| כי ראוי היה זה להמכר ביותר משלש מאות דינר ולתתו לעניים ויגערו בה׃ |
6 But Jesus said, Let her alone; why do ye trouble her? she has wrought a good work as to me;
| ויאמר ישוע הניחו לה למה תגיון נפשה מעשה טוב עשתה עמדי׃ |
7 for ye have the poor always with you, and whenever ye would ye can do them good; but me ye have not always.
| כי העניים תמיד עמכם וכשתרצו תוכלו להיטיב להם ואנכי לא אהיה אתכם תמיד׃ |
8 What she could she has done. She has beforehand anointed my body for the burial.
| את אשר היה לאל ידה עשתה קדמה למשוח את גופי לחנטו׃ |
9 And verily I say unto you, Wheresoever these glad tidings may be preached in the whole world, what this [woman] has done shall be also spoken of for a memorial of her.
| אמן אמר אני לכם כי באשר תקרא הבשורה הזאת אל כל העולם גם את אשר עשתה היא יספר לזכרון לה׃ |
10 And Judas Iscariote, one of the twelve, went away to the chief priests that he might deliver him up to them;
| ויהודה איש קריות אחד משנים העשר הלך אל ראשי הכהנים למסר אותו אליהם׃ |
11 and they, when they heard it, rejoiced, and promised him to give money. And he sought how he could opportunely deliver him up.
| והם כשמעם שמחו ויאמרו לתת לו כסף ויבקש תאנה למסרו׃ |
12 And the first day of unleavened bread, when they slew the passover, his disciples say to him, Where wilt thou that we go and prepare, that thou mayest eat the passover?
| ויהי בראשון לחג המצות עת זבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את הפסח ונלכה ונכין׃ |
13 And he sends two of his disciples, and says to them, Go into the city, and a man shall meet you carrying a pitcher of water; follow him.
| וישלח שנים מתלמידיו ויאמר אליהם לכו העירה ויפגע אתכם איש נשא צפחת המים לכו אחריו׃ |
14 And wheresoever he enters, say to the master of the house, The Teacher says, Where is my guest-chamber where I may eat the passover with my disciples?
| ובאשר יבוא שמה אמרו לבעל הבית כה אמר הרב איה המלון אשת אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃ |
15 and he will shew you a large upper room furnished ready. There make ready for us.
| והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה ומוכנה ושם הכינו לנו׃ |
16 And his disciples went away and came into the city, and found as he had said to them; and they made ready the passover.
| ויצאו תלמידיו ויבאו העירה וימצאו כאשר דבר להם ויכינו את הפסח׃ |
17 And when evening was come, he comes with the twelve.
| ויהי בערב ויבא עם שנים העשר׃ |
18 And as they lay at table and were eating, Jesus said, Verily I say to you, One of you shall deliver me up; he who is eating with me.
| ויסבו ויאכלו ויאמר ישוע אמן אמר אני לכם אחד מכם האכל אתי ימסרני׃ |
19 And they began to be grieved, and to say to him, one by one, Is it I? [and another, Is it I?]
| ויחלו להתעצב ויאמרו אליו זה אחר זה הכי אני הוא׃ |
20 But he answered and said to them, One of the twelve, he who dips with me in the dish.
| ויען ויאמר אליהם אחד משנים העשר הוא הטבל עמי בקערה׃ |
21 The Son of man goes indeed as it is written concerning him, but woe to that man by whom the Son of man is delivered up; [it were] good for that man if he had not been born.
| הן בן האדם הלך ילך כאשר כתוב עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר בן האדם טוב לאיש ההוא שלא נולד׃ |
22 And as they were eating, Jesus, having taken bread, when he had blessed, broke [it], and gave [it] to them, and said, Take [this]: this is my body.
| ויהי באכלם ויקח ישוע לחם ויברך ויבצע ויתן להם ויאמר קחו אכלו זה הוא גופי׃ |
23 And having taken [the] cup, when he had given thanks, he gave [it] to them, and they all drank out of it.
| ויקח את הכוס ויברך ויתן להם וישתו ממנה כלם׃ |
24 And he said to them, This is my blood, that of the [new] covenant, that shed for many.
| ויאמר להם זה הוא דמי דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים׃ |
25 Verily I say to you, I will no more drink at all of the fruit of the vine, until that day when I drink it new in the kingdom of God.
| אמן אמר אני לכם שתה לא אשתה עוד מתנובת הגפן עד היום ההוא אשר אשתה אותה חדשה במלכות האלהים׃ |
26 And having sung a hymn, they went out to the mount of Olives.
| ואחרי גמרם את ההלל ויצאו אל הר הזיתים׃ |
27 And Jesus says to them, All ye shall be offended, for it is written, I will smite the shepherd, and the sheep shall be scattered abroad.
| ויאמר אליהם ישוע אתם כלכם תכשלו בי בלילה הזה כי כתוב אכה את הרעה ותפוצין הצאן׃ |
28 But after I am risen, I will go before you into Galilee.
| ואחרי קומי מן המתים אלך לפניכם הגלילה׃ |
29 But Peter said to him, Even if all should be offended, yet not I.
| ויאמר אליו פטרוס גם אם כלם יכשלו אני לא אכשל׃ |
30 And Jesus says to him, Verily I say to thee, that thou to-day, in this night, before [the] cock shall crow twice, thou shalt thrice deny me.
| ויאמר אליו ישוע אמן אמר אני לך כי היום בלילה הזה בטרם יקרא התרנגול פעמים אתה תכחש בי שלש פעמים׃ |
31 But he said [so much] exceedingly the more, If I should have to die with thee, I will in no wise deny thee. And likewise said they all too.
| והוא התחזק ויוסף לדבר ויאמר גם כי יהיה עלי למות אתך כחש לא אכחש בך וכן אמרו גם כלם׃ |
32 And they come to a place of which the name [is] Gethsemane, and he says to his disciples, Sit here while I shall pray.
| ויבאו אל חצר גת שמני שמו ויאמר אל תלמידיו שבו לכם פה עד אשר אתפלל׃ |
33 And he takes with him Peter and James and John, and he began to be amazed and oppressed in spirit.
| ויקח אתו את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן ויחל להשמים ולמוג׃ |
34 And he says to them, My soul is full of grief even unto death; abide here and watch.
| ויאמר אליהם נפשי מרה לי עד מות עמדו פה ושקדו׃ |
35 And, going forward a little, he fell upon the earth; and he prayed that, if it were possible, the hour might pass away from him.
| ויעבר משם מעט והלאה ויפל ארצה ויתפלל אשר אם יוכל היות תעבר נא מעליו השעה הזאת׃ |
36 And he said, Abba, Father, all things are possible to thee: take away this cup from me; but not what I will, but what thou [wilt].
| ויאמר אבא אבי הכל תוכל העבר נא מעלי את הכוס הזאת אך לא את אשר אני רוצה כי אם את אשר אתה׃ |
37 And he comes and finds them sleeping. And he says to Peter, Simon, dost thou sleep? Hast thou not been able to watch one hour?
| ויבא וימצאם ישנים ויאמר אל פטרוס שמעון התישן הכי לא יכלת לשקד שעה אחת׃ |
38 Watch and pray, that ye enter not into temptation. The spirit indeed [is] willing, but the flesh weak.
| שקדו והתפללו פן תבאו לידי נסיון הן הרוח היא חפצה והבשר רפה׃ |
39 And going away, he prayed again, saying the same thing.
| ויסף לסור ויתפלל באמרו עוד הפעם כדברים ההמה׃ |
40 And returning, he found them again sleeping, for their eyes were heavy; and they knew not what they should answer him.
| וישב וימצאם שנית ישנים כי עיניהם היו כבדות ולא ידעו מה יענהו׃ |
41 And he comes the third time and says to them, Sleep on now, and take your rest. It is enough; the hour is come; behold, the Son of man is delivered up into the hands of sinners.
| ויבא פעם שלישית ויאמר אליהם מעתה נומו ונוחו רב לי כי באה השעה הנה בן האדם נמסר בידי חטאים׃ |
42 Arise, let us go; behold, he that delivers me up has drawn nigh.
| קומו ונלכה הנה המוסר אותי קרב׃ |
43 And immediately, while he was yet speaking, Judas comes up, [being] one of the twelve, and with him a great crowd, with swords and sticks, from the chief priests and the scribes and the elders.
| עודנו מדבר ויהודה בא והוא אחד משנים העשר ועמו המון רב בחרבות ובמקלות מאת הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים׃ |
44 Now he that delivered him up had given them a sign between them, saying, Whomsoever I shall kiss, that is he; seize him, and lead [him] away safely.
| והמוסר אתו נתן להם אות לאמר האיש אשר אשקהו זה הוא אותו תפשו והוליכהו אל ימלט׃ |
45 And being come, straightway coming up to him, he says, Rabbi, Rabbi; and he covered him with kisses.
| הוא בא והוא נגש אליו ויאמר רבי רבי וינשק לו׃ |
46 And they laid their hands upon him and seized him.
| וישלחו בו את ידיהם ויתפשהו׃ |
47 But a certain one of those who stood by, having drawn his sword, struck the bondman of the high priest, and took off his ear.
| ואחד מן העמדים אצלו שלף את חרבו ויך את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו׃ |
48 And Jesus answering said to them, Are ye come out as against a robber, with swords and sticks to take me?
| ויען ישוע ויאמר אליהם כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות לתפשני׃ |
49 I was daily with you teaching in the temple, and ye did not seize me; but [it is] that the scriptures may be fulfilled.
| ויום יום הייתי אצלכם מלמד במקדש ולא החזקתם בי אבל למען ימלאו הכתובים׃ |
50 And all left him and fled.
| ויעזבו אותו כלם וינוסו׃ |
51 And a certain young man followed him with a linen cloth cast about his naked [body]; and [the young men] seize him;
| ונער אחד הלך אחריו מעטף בסדין לכסות את ערותו ויאחזהו הנערים׃ |
52 but he, leaving the linen cloth behind [him], fled from them naked.
| והוא עזב את הסדין בידם וינס ערם מפניהם׃ |
53 And they led away Jesus to the high priest. And there come together to him all the chief priests and the elders and the scribes.
| ויוליכו את ישוע אל הכהן הגדול ויקהלו אתו כל הכהנים הגדולים והזקנים והסופרים׃ |
54 And Peter followed him at a distance, till [he was] within the court of the high priest's palace; and he was sitting with the officers and warming himself in the light [of the fire].
| ופטרוס הלך אחריו מרחוק עד לחצר הכהן הגדול פנימה וישב שם עם המשרתים ויתחמם נגד האור׃ |
55 And the chief priests and the whole sanhedrim sought testimony against Jesus to cause him to be put to death, and did not find [any].
| וראשי הכהנים וכל הסנהדרין בקשו עדות על ישוע להמיתו ולא מצאו׃ |
56 For many bore false witness against him, and their testimony did not agree.
| כי רבים ענו בו עדות שקר אך העדיות לא היו שות׃ |
57 And certain persons rose up and bore false witness against him, saying,
| ויקומו אנשים ויענו בו עדות שקר לאמר׃ |
58 We heard him saying, I will destroy this temple which is made with hands, and in the course of three days I will build another not made with hands.
| שמענו אתו אמר אני אהרס את ההיכל הזה מעשה ידי אדם ולשלשת ימים אבנה היכל אחר אשר איננו מעשה ידי אדם׃ |
59 And neither thus did their testimony agree.
| וגם בזאת עדותם לא שותה׃ |
60 And the high priest, rising up before them all, asked Jesus, saying, Answerest thou nothing? What do these testify against thee?
| ויקם הכהן הגדול ויעמד בתוך וישאל את ישוע לאמר האינך משיב דבר מה זה אלה ענים בך׃ |
61 But he was silent, and answered nothing. Again the high priest asked him, and says to him, Thou art the Christ, the Son of the Blessed?
| והוא החריש ולא השיב דבר ויוסף עוד הכהן הגדול לשאל אתו ויאמר אליו האתה הוא המשיח בן המברך׃ |
62 And Jesus said, I am, and ye shall see the Son of man sitting at the right hand of power, and coming with the clouds of heaven.
| ויאמר ישוע אני הוא ואתם תראו את בן האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים׃ |
63 And the high priest, having rent his clothes, says, What need have we any more of witnesses?
| ויקרע הכהן הגדול את בגדיו ויאמר מה לנו עוד לבקש עדים׃ |
64 Ye have heard the blasphemy; what think ye? And they all condemned him to be guilty of death.
| שמעתם את הגדוף מה דעתכם וירשיעהו כלם כי חיב מיתה הוא׃ |
65 And some began to spit upon him, and cover up his face, and buffet him, and say to him, Prophesy; and the officers struck him with the palms of their hands.
| ויחלו מהם לרק בו ויחפו את פניו ויכהו באגרף ויאמרו אליו הנבא והמשרתים הכאיבהו בהכותם אותו על הלחי׃ |
66 And Peter being below in the palace-court, there comes one of the maids of the high priest,
| ויהי בהיות פטרוס בתחתית החצר ותבא אחת משפחות הכהן הגדול׃ |
67 and seeing Peter warming himself, having looked at him, says, And thou wast with the Nazarene, Jesus.
| ותרא את פטרוס כי מתחמם הוא ותבט בו ותאמר גם אתה היית עם הנצרי ישוע׃ |
68 But he denied, saying, I know not nor understand what thou sayest. And he went out into the vestibule; and a cock crew.
| ויכחש לאמר לא אדע ולא אבין מה את אמרת ויצא החוצה אל האולם והתרנגל קרא׃ |
69 And the maid, seeing him, again began to say to those that stood by, This is [one] of them.
| ותראהו השפחה ותוסף ותאמר אל העמדים שם כי זה הוא אחד מהם ויכחש פעם שנית׃ |
70 And he again denied. And again, after a little, those that stood by said to Peter, Truly thou art [one] of them, for also thou art a Galilean.
| וכמעט אחרי כן גם העמדים שם אמרו אל פטרוס אמנם אתה אחד מהם כי אף גלילי אתה ולשונך כלשונם׃ |
71 But he began to curse and to swear, I know not this man of whom ye speak.
| ויחל להחרים את נפשו ולהשבע לאמר לא יעדתי את האיש הזה אשר אמרתם׃ |
72 And the second time a cock crew. And Peter remembered the word that Jesus said to him, Before [the] cock crow twice, thou shalt deny me thrice; and when he thought thereon he wept.
| והתרנגל קרא פעם שנית ויזכר פטרוס את הדבר אשר אמר לו ישוע בטרם יקרא התרנגל פעמים תכחש בי שלש פעמים וישם אל לבו ויבך׃ |
