Isaiah 33
1 Woe to thee that spoilest, and thou wast not spoiled; and that dealest treacherously, and they dealt not treacherously with thee! When thou shalt cease to spoil, thou shalt be spoiled; when thou shalt make an end of dealing treacherously, they shall deal treacherously with thee.
| הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא בגדו בו כהתמך שודד תושד כנלתך לבגד יבגדו בך |
2 Jehovah, be gracious unto us; we have waited for thee: be their arm every morning, yea, our salvation in the time of trouble.
| יהוה חננו לך קוינו היה זרעם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה |
3 At the noise of the tumult the peoples fled; at the lifting up of thyself the nations were scattered.
| מקול המון נדדו עמים מרוממתך נפצו גוים |
4 And your spoil shall be gathered [like] the gathering of the caterpillar: as the running of locusts shall they run upon it.
| ואסף שללכם אסף החסיל--כמשק גבים שקק בו |
5 Jehovah is exalted; for he dwelleth on high: he hath filled Zion with justice and righteousness;
| נשגב יהוה כי שכן מרום מלא ציון משפט וצדקה |
6 and he shall be the stability of thy times, the riches of salvation, wisdom and knowledge: the fear of Jehovah shall be your treasure.
| והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת יהוה היא אוצרו |
7 Behold, their valiant ones cry without; the messengers of peace weep bitterly.
| הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון |
8 The highways are desolate, the wayfaring man ceaseth. He hath broken the covenant, he hath despised the cities, he regardeth no man.
| נשמו מסלות שבת עבר ארח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש |
9 The land mourneth, it languisheth; Lebanon is ashamed, is withered; the Sharon is become as a desert, and Bashan and Carmel are stripped.
| אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל |
10 Now will I arise, saith Jehovah; now will I be exalted, now will I lift up myself.
| עתה אקום יאמר יהוה עתה ארומם--עתה אנשא |
11 Ye shall conceive dry grass, ye shall bring forth stubble: your breath shall devour you [as] fire.
| תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם |
12 And the peoples shall be [as] burnings of lime, [as] thorns cut up shall they be burned in the fire.
| והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו |
13 Hear, ye that are far off, what I have done; and ye that are near, acknowledge my might.
| שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גברתי |
14 The sinners in Zion are afraid; trembling hath surprised the hypocrites: Who among us shall dwell with the consuming fire? who among us shall dwell with everlasting flames?
| פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה--מי יגור לנו מוקדי עולם |
15 — He that walketh righteously, and speaketh uprightly; he that despiseth the gain of oppressions, that shaketh his hands from taking hold of bribes, that stoppeth his ears from hearing of blood, and shutteth his eyes from seeing evil:
| הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע |
16 he shall dwell on high, the fortresses of the rocks shall be his high retreat; bread shall be given him, his water shall be sure.
| הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים |
17 Thine eyes shall see the King in his beauty; they shall behold the land that is far off.
| מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים |
18 Thy heart shall meditate on terror: Where is the scribe? where is the receiver? where is he that counted the towers?
| לבך יהגה אימה איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים |
19 Thou shalt no more see the fierce people, a people of a deeper speech than thou canst comprehend, of a stammering tongue that cannot be understood.
| את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה |
20 Look upon Zion, the city of our solemnities: thine eyes shall see Jerusalem a quiet habitation, a tent that shall not be removed, the stakes whereof shall never be pulled up, neither shall any of its cords be broken;
| חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדתיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו |
21 but there Jehovah is unto us glorious, — a place of rivers, of broad streams: no galley with oars shall go there, neither shall gallant ship pass thereby.
| כי אם שם אדיר יהוה לנו מקום נהרים יארים רחבי ידים בל תלך בו אני שיט וצי אדיר לא יעברנו |
22 For Jehovah is our judge, Jehovah, our lawgiver, Jehovah, our king: he will save us.
| כי יהוה שפטנו יהוה מחקקנו יהוה מלכנו הוא יושיענו |
23 Thy tacklings are loosed; they strengthen not the socket of their mast, they cannot spread the sail: then is the prey of a great spoil divided; the lame take the prey.
| נטשו חבליך בל יחזקו כן תרנם בל פרשו נס אז חלק עד שלל מרבה פסחים בזזו בז |
24 And the inhabitant shall not say, I am sick: the people that dwell therein shall be forgiven [their] iniquity.
| ובל יאמר שכן חליתי העם הישב בה נשא עון |
