1 Samuel 18
1 And it came to pass, when he had ended speaking to Saul, that the soul of Jonathan was knit with the soul of David, and Jonathan loved him as his own soul.
| ויהי ככלתו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו (ויאהבהו) יהונתן כנפשו |
2 And Saul took him that day, and would not let him return to his father's house.
| ויקחהו שאול ביום ההוא ולא נתנו לשוב בית אביו |
3 And Jonathan and David made a covenant, because he loved him as his own soul.
| ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו |
4 And Jonathan stripped himself of the robe that was upon him, and gave it to David, and his dress, even to his sword, and to his bow, and to his girdle.
| ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגרו |
5 And David went forth; whithersoever Saul sent him he prospered; and Saul set him over the men of war, and he was accepted in the sight of all the people, and also in the sight of Saul's servants.
| ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל וישמהו שאול על אנשי המלחמה וייטב בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול |
6 And it came to pass as they came, when David returned from the slaughter of the Philistine, that the women came out of all the cities of Israel, singing and dancing, to meet king Saul, with tambours, with joy, and with triangles.
| ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את הפלשתי ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשור (לשיר) והמחלות לקראת שאול המלך--בתפים בשמחה ובשלשים |
7 And the women answered [one another] as they played, and said, Saul hath smitten his thousands, And David his ten thousands.
| ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הכה שאול באלפו ודוד ברבבתיו |
8 And Saul was very wroth, and that saying was evil in his sight; and he said, They have ascribed to David ten thousands, but to me they have ascribed the thousands; and [what] is there more for him but the kingdom?
| ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה |
9 And Saul eyed David from that day and forward.
| ויהי שאול עון (עוין) את דוד מהיום ההוא והלאה |
10 And it came to pass the next day that an evil spirit from God came upon Saul, and he prophesied in the midst of the house, but David played with his hand, as on other days; and the spear was in Saul's hand.
| ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד שאול |
11 And Saul cast the spear, and thought, I will smite David and the wall. But David turned away from him twice.
| ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר ויסב דוד מפניו פעמים |
12 And Saul was afraid of David, because Jehovah was with him, and had departed from Saul.
| וירא שאול מלפני דוד כי היה יהוה עמו ומעם שאול סר |
13 And Saul removed him from him, and made him his captain over a thousand; and he went out and came in before the people.
| ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם |
14 And David prospered in all his ways; and Jehovah was with him.
| ויהי דוד לכל דרכו משכיל ויהוה עמו |
15 And Saul saw that he prospered well, and he stood in awe of him.
| וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו |
16 But all Israel and Judah loved David, for he went out and came in before them.
| וכל ישראל ויהודה אהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם |
17 And Saul said to David, Behold my eldest daughter Merab, her will I give thee to wife; only be thou valiant for me, and fight Jehovah's battles. But Saul thought, My hand shall not be upon him, but the hand of the Philistines shall be upon him.
| ויאמר שאול אל דוד הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן לך לאשה--אך היה לי לבן חיל והלחם מלחמות יהוה ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים |
18 And David said to Saul, Who am I? and what is my life, [or] my father's family in Israel, that I should be son-in-law to the king?
| ויאמר דוד אל שאול מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל--כי אהיה חתן למלך |
19 And it came to pass at the time when Merab Saul's daughter should have been given to David, that she was given to Adriel the Meholathite as wife.
| ויהי בעת תת את מרב בת שאול--לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה |
20 And Michal Saul's daughter loved David; and they told Saul, and the thing was right in his sight.
| ותאהב מיכל בת שאול את דוד ויגדו לשאול וישר הדבר בעיניו |
21 And Saul said, I will give him her, that she may be a snare to him, and that the hand of the Philistines may be upon him. And Saul said to David, Thou shalt this day be my son-in-law a second time.
| ויאמר שאול אתננה לו ותהי לו למוקש ותהי בו יד פלשתים ויאמר שאול אל דוד בשתים תתחתן בי היום |
22 And Saul commanded his servants, Speak with David secretly, saying, Behold, the king has delight in thee, and all his servants love thee: now therefore be the king's son-in-law.
| ויצו שאול את עבדו דברו אל דוד בלט לאמר הנה חפץ בך המלך וכל עבדיו אהבוך ועתה התחתן במלך |
23 And Saul's servants spoke those words in the ears of David. And David said, Is it a light thing in your eyes to be the king's son-in-law, seeing that I am a poor man, and lightly esteemed?
| וידברו עבדי שאול באזני דוד את הדברים האלה ויאמר דוד הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש רש ונקלה |
24 And the servants of Saul told him, saying, On this manner did David speak.
| ויגדו עבדי שאול לו--לאמר כדברים האלה דבר דוד |
25 And Saul said, Thus shall ye say to David: The king does not desire any dowry, but a hundred foreskins of the Philistines, to be avenged of the king's enemies. But Saul thought to make David fall by the hand of the Philistines.
| ויאמר שאול כה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים להנקם באיבי המלך ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים |
26 And his servants told David these words; and the thing was right in David's sight to be the king's son-in-law. And the days were not expired,
| ויגדו עבדיו לדוד את הדברים האלה וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך ולא מלאו הימים |
27 when David arose and went, he and his men, and smote of the Philistines two hundred men; and David brought their foreskins, and they delivered them in full to the king, that he might be the king's son-in-law. And Saul gave him Michal his daughter as wife.
| ויקם דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את ערלתיהם וימלאום למלך להתחתן במלך ויתן לו שאול את מיכל בתו לאשה |
28 And Saul saw and knew that Jehovah was with David; and Michal Saul's daughter loved him.
| וירא שאול וידע כי יהוה עם דוד ומיכל בת שאול אהבתהו |
29 And Saul was yet the more afraid of David; and Saul was David's enemy continually.
| ויאסף שאול לרא מפני דוד--עוד ויהי שאול איב את דוד כל הימים |
30 And the princes of the Philistines went forth; and it came to pass, whenever they went forth, that David succeeded better than all the servants of Saul; and his name was much esteemed.
| ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד |
