Luke 15
1 Now all the tax collectors and sinners were gathering around to listen to Jesus.
| ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃ |
2 So the Pharisees and scribes began to grumble: “This man welcomes sinners and eats with them.”
| וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃ |
3 Then Jesus told them this parable:
| וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃ |
4 “What man among you, if he has a hundred sheep and loses one of them, does not leave the ninety-nine in the pasture and go after the one that is lost, until he finds it?
| מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃ |
5 And when he finds it, he joyfully puts it on his shoulders,
| והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃ |
6 comes home, and calls together his friends and neighbors to tell them, ‘Rejoice with me, for I have found my lost sheep!’
| ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃ |
7 In the same way, I tell you that there will be more joy in heaven over one sinner who repents than over ninety-nine righteous ones who do not need to repent.
| אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃ |
8 Or what woman who has ten silver coins and loses one of them does not light a lamp, sweep her house, and search carefully until she finds it?
| או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃ |
9 And when she finds it, she calls together her friends and neighbors to say, ‘Rejoice with me, for I have found my lost coin.’
| והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃ |
10 In the same way, I tell you, there is joy in the presence of God’s angels over one sinner who repents.”
| כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃ |
11 Then Jesus said, “There was a man who had two sons.
| ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃ |
12 The younger son said to him, ‘Father, give me my share of the estate.’ So he divided his property between them.
| ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃ |
13 After a few days, the younger son got everything together and journeyed to a distant country, where he squandered his wealth in wild living.
| ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃ |
14 After he had spent all he had, a severe famine swept through that country, and he began to be in need.
| ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃ |
15 So he went and hired himself out to a citizen of that country, who sent him into his fields to feed the pigs.
| וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃ |
16 He longed to fill his belly with the pods the pigs were eating, but no one would give him a thing.
| ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃ |
17 Finally he came to his senses and said, ‘How many of my father’s hired servants have plenty of food? But here I am, starving to death!
| וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃ |
18 I will get up and go back to my father and say to him, “Father, I have sinned against heaven and against you.
| אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃ |
19 I am no longer worthy to be called your son. Make me like one of your hired servants.”’
| ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃ |
20 So he got up and went to his father. But while he was still in the distance, his father saw him and was filled with compassion. He ran to his son, embraced him, and kissed him.
| ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃ |
21 The son declared, ‘Father, I have sinned against heaven and against you. I am no longer worthy to be called your son.’
| ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃ |
22 But the father said to his servants, ‘Quick! Bring the best robe and put it on him. Put a ring on his finger and sandals on his feet.
| ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃ |
23 Bring the fattened calf and kill it. Let us feast and celebrate.
| והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃ |
24 For this son of mine was dead and is alive again! He was lost and is found!’ So they began to celebrate.
| כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃ |
25 Meanwhile the older son was in the field, and as he approached the house, he heard music and dancing.
| ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃ |
26 So he called one of the servants and asked what was going on.
| ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃ |
27 ‘Your brother has returned,’ he said, ‘and your father has killed the fattened calf, because he has him back safe and sound.’
| ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃ |
28 The older son became angry and refused to go in. So his father came out and pleaded with him.
| ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃ |
29 But he answered his father, ‘Look, all these years I have served you and never disobeyed a commandment of yours. Yet you never gave me even a young goat so I could celebrate with my friends.
| ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃ |
30 But when this son of yours returns from squandering your wealth with prostitutes, you kill the fattened calf for him!’
| ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃ |
31 ‘Son, you are always with me,’ the father said, ‘and all that is mine is yours.
| ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃ |
32 But it was fitting to celebrate and be glad, because this brother of yours was dead and is alive again; he was lost and is found.’”
| אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃ |
