Luke 19
1 And he entered, and passed through Jericho.
| ויבוא ויעבר ביריחו׃ |
2 And, behold, there was a man called Zacchæus, who was a chief publican; and he was rich.
| והנה איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר׃ |
3 And he sought to see Jesus, who he was, and was not able on account of the multitude, because he was of small stature.
| ויבקש לראות את ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי שפל קומה היה׃ |
4 And he ran before, and climbed up a sycamore-tree, that he might see him, for he was about to pass that way.
| ויקדם וירץ ויעל על שקמה לראותו כי שם הדרך אשר יעבר בה׃ |
5 And when Jesus came to the place, he looked up and saw him, and said to him: Zacchæus, make haste and come down, for I must spend this day at your house.
| ויהי בבאו אל המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי צריך אני לשבת היום בביתך׃ |
6 And he made haste and came down, and received him joyfully.
| וימהר וירד ויאספהו בשמחה׃ |
7 And when they saw it, they all murmured, saying: He has gone to be guest with a man that is a sinner.
| וילונו כל הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא׃ |
8 And Zacchæus stood, and said to the Lord: Behold, Lord, the half of my goods I give to the poor; and if I have taken from any one by false accusation, I restore him fourfold.
| ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים׃ |
9 And Jesus said to him: To-day has salvation come to this house, since he also is a son of Abraham.
| ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן אברהם גם הוא׃ |
10 For the Son of man has come to seek and to save that which was lost.
| כי בא בן האדם לבקש ולהושיע את האבד׃ |
11 And as they heard these things, he also spoke a parable, because he was near Jerusalem, and they thought that the kingdom of God would immediately appear.
| ויהי הם שמעים את זאת ויסף שאת משל על אשר קרב לירושלים והמה חשבים כי מהרה תגלה מלכות האלהים׃ |
12 He said, therefore: A certain nobleman went into a distant country to receive for himself a kingdom, and to return.
| על כן אמר איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב׃ |
13 And he called his ten servants, and gave them ten pounds, and said to them, Engage in trade till I come.
| ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי׃ |
14 But his citizens hated him, and sent an embassy after him, saying, We will not have this man to reign over us.
| ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא נחפץ בזה כי ימלך עלינו׃ |
15 And it came to pass, that, when he had returned, having received the kingdom, he commanded those servants to be called, to whom he had given the money, that he might know what each had gained by trading.
| ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכסף למען ידע מה הרויח כל אחד במסחרו׃ |
16 And the first came and said: Lord, your pound has gained ten pounds.
| ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים׃ |
17 And he said to him: Well done, good servant; because you have been faithful in a very little, have authority over ten cities.
| ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על עשר ערים׃ |
18 And the second came and said: Lord, your pound has gained five pounds.
| ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים׃ |
19 And he said to him also: And be you over five cities.
| ויאמר גם לזה אף אתה היה על חמש ערים׃ |
20 And another came and said: Lord, behold your pound, which I have kept laid away in a napkin.
| ויבא האחר ויאמר הא לך מנה שלך אשר היה אצלי צרור בסודר׃ |
21 For I was afraid of you, because you are a hard man; you take up that which you did not lay down, and reap that which you did not sow.
| מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את אשר לא הנחת וקצר את אשר לא זרעת׃ |
22 Then he said to him: Out of your own mouth will I judge you, you wicked servant. You knew that I was a hard man, taking up what I did not lay down, and reaping what I did not sow.
| ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי אני איש קשה לקח את אשר לא הנחתי וקוצר את אשר לא זרעתי׃ |
23 And why then did you not put my money into the bank, that, when I came, I could have collected it with interest?
| ולמה לא נתת את כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית׃ |
24 And he said to those who stood by: Take from him the pound, and give it to him that has ten pounds.
| ויאמר אל העמדים שם שאו ממנו את המנה ותנוהו אל אשר לו עשרת המנים׃ |
25 And they said to him: Lord, he has ten pounds.
| ויאמרו אליו אדנינו יש לו עשרת מנים׃ |
26 For I say to you, To every one that has, it shall be given; but from him that has not, even that which he has shall be taken away.
| הן אני אמר לכם כי כל איש שיש לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את אשר לו׃ |
27 But those who are my enemies, who were not willing that I should rule over them, bring hither, and slay them before me.
| אבל את איבי ההם אשר לא חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני׃ |
28 And when he had said these things, he went before, going up to Jerusalem.
| ויכל לדבר הדברים האלה ויעבר לפניהם ויעל ירושלים׃ |
29 And it came to pass, that, when he came near to Bethphage and Bethany, to the mount called the mount of Olives, he sent two of his disciples,
| ויהי בקרבו אל בית פגי ובית היני בהר הנקרא הר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו לאמר׃ |
30 saying: Go into the opposite village, in which, when you enter, you will find a colt tied, on which no man ever sat. Loose him, and bring him.
| לכו אל הכפר אשר ממולנו והיה בבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם עד עתה התירו אתו והביאו׃ |
31 And if any one ask you why you loose him, thus shall you say to him: The Lord has need of him.
| וכי ישאל אתכם איש למה תתירהו כה תאמרו אליו יען כי האדון צריך לו׃ |
32 And those who were sent, went, and found as he had said to them.
| וילכו השלוחים וימצאו כאשר דבר אליהם׃ |
33 And as they were loosing the colt, the owners of him said to them: Why do you loose the colt?
| ויתירו את העיר ויאמר אליהם בעליו למה זה אתם מתירים את העיר׃ |
34 They replied: The Lord has need of him.
| ויאמרו האדון צריך לו׃ |
35 And they brought him to Jesus, and threw their mantles upon the colt, and set Jesus on him.
| ויביאהו אל ישוע וישליכו את בגדיהם על העיר וירכיבו עליו את ישוע׃ |
36 And as he was going on, they spread their mantles in the road.
| ובנסעו הציעו את בגדיהם על הדרך׃ |
37 And when he was now near the descent of the mount of Olives, the whole multitude of the disciples began to rejoice and to praise God, with a loud voice, for all the mighty deeds which they had seen,
| ויקרב אל מורד הר הזיתים ויחלו כל המון התלמידים לשבח את האלהים בשמחה ובקול גדול על כל הגבורות אשר ראו לאמר׃ |
38 saying: Blessed is the king that comes in the name of the Lord; peace in heaven, and glory in the highest.
| ברוך המלך הבא בשם יהוה שלום בשמים וכבוד במרומים׃ |
39 And some of the Pharisees from among the multitude, said to him: Teacher, rebuke your disciples.
| ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו רבי גער בתלמידיך׃ |
40 And he answered, and said to them: I say to you, that if these had been silent, the stones would have cried out.
| ויען ויאמר אני אמר לכם כי אם יחשו אלה תזעקנה האבנים׃ |
41 And when he came near, he looked upon the city, and wept over it,
| ויהי כאשר קרב וירא את העיר ויבך עליה לאמר׃ |
42 saying: Hadst thou known, even thou, at least in this thy day, the things which were for thy peace! But now, they are hid from thy eyes.
| לו ידעת אף את בעוד יומך הזה את דבר שלומך ועתה נעלם מעיניך׃ |
43 For the days will come upon thee, when thy enemies will throw up a mound about thee, and inclose thee around, and keep thee in on every side,
| כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך׃ |
44 and will destroy thee and thy children within thee, and will not leave in thee one stone upon another, because thou knewest not the time of thy visitation.
| וסחבו אותך ואת בניך בקרבך ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב כי לא ידעת את עת פקדתך׃ |
45 And he went into the temple, and began to drive out those who were selling in it, and those who were buying,
| ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו׃ |
46 and said to them: It is written, My house is a house of prayer; but you have made it a den of robbers.
| ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים׃ |
47 And he was teaching daily in the temple. But the chief priests, and the scribes, and the chief of the people sought to destroy him,
| ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו׃ |
48 and found nothing that they could do, for all the people hung on his words.
| ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו׃ |
