Proverbs 7
1 My son, keep my words, And lay up my commandments with thee.
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך |
2 Keep my commandments and live; And my law as the apple of thine eye.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך |
3 Bind them upon thy fingers; Write them upon the tablet of thy heart.
| קשרם על-אצבעתיך כתבם על-לוח לבך |
4 Say unto wisdom, Thou art my sister; And call understanding [thy] kinswoman:
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא |
5 That they may keep thee from the strange woman, From the foreigner that flattereth with her words.
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה |
6 For at the window of my house I looked forth through my lattice;
| כי בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי |
7 And I beheld among the simple ones, I discerned among the youths, A young man void of understanding,
| וארא בפתאים אבינה בבנים-- נער חסר-לב |
8 Passing through the street near her corner; And he went the way to her house,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד |
9 In the twilight, in the evening of the day, In the middle of the night and in the darkness.
| בנשף-בערב יום באישון לילה ואפלה |
10 And, behold, there met him a woman With the attire of a harlot, and wily of heart.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב |
11 (She is clamorous and wilful; Her feet abide not in her house:
| המיה היא וסררת בביתה לא-ישכנו רגליה |
12 Now she is in the streets, now in the broad places, And lieth in wait at every corner.)
| פעם בחוץ--פעם ברחבות ואצל כל-פנה תארב |
13 So she caught him, and kissed him, [And] with an impudent face she said unto him:
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו |
14 Sacrifices of peace-offerings are with me; This day have I paid my vows.
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי |
15 Therefore came I forth to meet thee, Diligently to seek thy face, and I have found thee.
| על-כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך |
16 I have spread my couch with carpets of tapestry, With striped cloths of the yarn of Egypt.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים |
17 I have perfumed my bed With myrrh, aloes, and cinnamon.
| נפתי משכבי-- מר אהלים וקנמון |
18 Come, let us take our fill of love until the morning; Let us solace ourselves with loves.
| לכה נרוה דדים עד-הבקר נתעלסה באהבים |
19 For the man is not at home; He is gone a long journey:
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק |
20 He hath taken a bag of money with him; He will come home at the full moon.
| צרור-הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו |
21 With her much fair speech she causeth him to yield; With the flattering of her lips she forceth him along.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו |
22 He goeth after her straightway, As an ox goeth to the slaughter, Or as [one in] fetters to the correction of the fool;
| הולך אחריה פתאם כשור אל-טבח יבא וכעכס אל-מוסר אויל |
23 Till an arrow strike through his liver; As a bird hasteth to the snare, And knoweth not that it is for his life.
| עד יפלח חץ כבדו-- כמהר צפור אל-פח ולא-ידע כי-בנפשו הוא |
24 Now therefore, [my] sons, hearken unto me, And attend to the words of my mouth.
| ועתה בנים שמעו-לי והקשיבו לאמרי-פי |
25 Let not thy heart decline to her ways; Go not astray in her paths.
| אל-ישט אל-דרכיה לבך אל-תתע בנתיבותיה |
26 For she hath cast down many wounded: Yea, all her slain are a mighty host.
| כי-רבים חללים הפילה ועצמים כל-הרגיה |
