Proverbs 7
1 My son, keep my words. Lay up my commandments within you.
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ |
2 Keep my commandments and live! Guard my teaching as the apple of your eye.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ |
3 Bind them on your fingers. Write them on the tablet of your heart.
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ |
4 Tell wisdom, “You are my sister.” Call understanding your relative,
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ |
5 that they may keep you from the strange woman, from the foreigner who flatters with her words.
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ |
6 For at the window of my house, I looked out through my lattice.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ |
7 I saw among the simple ones. I discerned among the youths a young man void of understanding,
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ |
8 passing through the street near her corner, he went the way to her house,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ |
9 in the twilight, in the evening of the day, in the middle of the night and in the darkness.
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ |
10 Behold, there a woman met him with the attire of a prostitute, and with crafty intent.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ |
11 She is loud and defiant. Her feet do not stay in her house.
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ |
12 Now she is in the streets, now in the squares, and lurking at every corner.
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ |
13 So she caught him, and kissed him. With an impudent face she said to him:
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ |
14 “Sacrifices of peace offerings are with me. Today I have paid my vows.
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ |
15 Therefore I came out to meet you, to diligently seek your face, and I have found you.
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ |
16 I have spread my couch with carpets of tapestry, with striped cloths of the yarn of Egypt.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ |
17 I have perfumed my bed with myrrh, aloes, and cinnamon.
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ |
18 Come, let’s take our fill of loving until the morning. Let’s solace ourselves with loving.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ |
19 For my husband is not at home. He has gone on a long journey.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ |
20 He has taken a bag of money with him. He will come home at the full moon.”
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ |
21 With persuasive words, she led him astray. With the flattering of her lips, she seduced him.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ |
22 He followed her immediately, as an ox goes to the slaughter, as a fool stepping into a noose.
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ |
23 Until an arrow strikes through his liver, as a bird hurries to the snare, and does not know that it will cost his life.
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ |
24 Now therefore, sons, listen to me. Pay attention to the words of my mouth.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ |
25 Do not let your heart turn to her ways. Do not go astray in her paths,
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ |
26 for she has thrown down many wounded. Yes, all her slain are a mighty army.
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ |
