Ecclesiastes 5

1 Custodi pedem tuum ingrediens domum Dei, et appropinqua ut audias. Multo enim melior est obedientia, quam stultorum victimæ, qui nesciunt quid faciunt mali.

שמר רגליך (רגלך) כאשר תלך אל בית האלהים וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע

2 Ne temere quid loquaris, neque cor tuum sit velox ad proferendum sermonem coram Deo. Deus enim in cælo, et tu super terram: idcirco sint pauci sermones tui.

אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר--לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים

3 Multas curas sequuntur somnia, et in multis sermonibus invenietur stultitia.

כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים

4 Si quid vovisti Deo, ne moreris reddere: displicet enim ei infidelis et stulta promissio. Sed quodcumque voveris, redde:

כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו--כי אין חפץ בכסילים את אשר תדר שלם

5 multoque melius est non vovere, quam post votum promissa non reddere.

טוב אשר לא תדר--משתדור ולא תשלם

6 Ne dederis os tuum ut peccare facias carnem tuam: neque dicas coram Angelo: Non est Providentia: ne forte iratus Deus contra sermones tuos, dissipet cuncta opera manuum tuarum.

אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך

7 Ubi multa sunt somnia, plurimæ sunt vanitates, et sermones innumeri: tu vero Deum time.

כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא

8 Si videris calumnias egenorum, et violenta iudicia, et subverti iustitiam in provincia, non mireris super hoc negotio: quia excelso excelsior est alius, et super hos quoque eminentiores sunt alii,

אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה--אל תתמה על החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם

9 et insuper universæ terræ Rex imperat servienti.

ויתרון ארץ בכל היא (הוא)--מלך לשדה נעבד

10 Avarus non implebitur pecunia: et qui amat divitias, fructum non capiet ex eis: et hoc ergo vanitas.

אהב כסף לא ישבע כסף ומי אהב בהמון לא תבואה גם זה הבל

11 Ubi multæ sunt opes, multi et qui comedunt eas. Et quid prodest possessori, nisi quod cernit divitias oculis suis?

ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראית (ראות) עיניו

12 Dulcis est somnus operanti, sive parum, sive multum comedat: saturitas autem divitis non sinit eum dormire.

מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר--איננו מניח לו לישון

13 Est et alia infirmitas pessima, quam vidi sub sole: divitiæ conservatæ in malum domini sui.

יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו

14 Pereunt enim in afflictione pessima: generavit filium, qui in summa egestate erit.

ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה

15 Sicut egressus est nudus de utero matris suæ, sic revertetur, et nihil auferet secum de labore suo.

כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו

16 Miserabilis prorsus infirmitas: quo modo venit, sic revertetur. Quid ergo prodest ei quod laboravit in ventum?

וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח

17 Cunctis diebus vitæ suæ comedit in tenebris et in curis multis, et in ærumna atque tristitia.

גם כל ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף

18 Hoc itaque visum est mihi bonum ut comedat quis, et bibat, et fruatur lætitia ex labore suo, quo laboravit ipse sub sole numero dierum vitæ suæ, quos dedit ei Deus, et hæc est pars illius.

הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים--כי הוא חלקו

19 Et omni homini, cui dedit Deus divitias, atque substantiam, potestatemque ei tribuit ut comedat ex eis, et fruatur parte sua, et lætetur de labore suo: hoc est donum Dei.

גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את חלקו ולשמח בעמלו--זה מתת אלהים היא

20 Non enim satis recordabitur dierum vitæ suæ, eo quod Deus occupet deliciis cor eius.

כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו