מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | 1 |
My son, keep my words, and lay up my commandments with thee.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | 2 |
Keep my commandments and live, and my teaching as the apple of thine eye.
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | 3 |
Bind them upon thy fingers, write them upon the table of thy heart.
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | 4 |
Say unto wisdom: 'Thou art my sister', and call understanding thy kinswoman;
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | 5 |
That they may keep thee from the strange woman, from the alien woman that maketh smooth her words.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | 6 |
For at the window of my house I looked forth through my lattice;
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | 7 |
And I beheld among the thoughtless ones, I discerned among the youths, a young man void of understanding,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | 8 |
Passing through the street near her corner, and he went the way to her house;
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | 9 |
In the twilight, in the evening of the day, in the blackness of night and the darkness.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | 10 |
And, behold, there met him a woman with the attire of a harlot, and wily of heart.
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | 11 |
She is riotous and rebellious, her feet abide not in her house;
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | 12 |
Now she is in the streets, now in the broad places, and lieth in wait at every corner.
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | 13 |
So she caught him, and kissed him, and with an impudent face she said unto him:
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | 14 |
'Sacrifices of peace-offerings were due from me; this day have I paid my vows.
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | 15 |
Therefore came I forth to meet thee, to seek thy face, and I have found thee.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | 16 |
I have decked my couch with coverlets, with striped cloths of the yarn of Egypt.
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | 17 |
I have perfumed my bed with myrrh, aloes, and cinnamon.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | 18 |
Come, let us take our fill of love until the morning; let us solace ourselves with loves.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | 19 |
For my husband is not at home, he is gone a long journey;
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | 20 |
He hath taken the bag of money with him; he will come home at the full moon.'
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | 21 |
With her much fair speech she causeth him to yield, with the blandishment of her lips she enticeth him away.
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | 22 |
He goeth after her straightway, as an ox that goeth to the slaughter, or as one in fetters to the correction of the fool;
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | 23 |
Till an arrow strike through his liver; as a bird hasteneth to the snare — and knoweth not that it is at the cost of his life.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | 24 |
Now therefore, O ye children, hearken unto me, and attend to the words of my mouth.
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | 25 |
Let not thy heart decline to her ways, go not astray in her paths.
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | 26 |
For she hath cast down many wounded; yea, a mighty host are all her slain.
