מִשְׁלֵי 6
| בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך׃ | 1 |
My son, if thou be surety for thy friend, thou hast engaged fast thy hand to a stranger.
| נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך׃ | 2 |
Thou art ensnared with the words of thy mouth, and caught with thy own words.
| עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך׃ | 3 |
Do therefore, my son, what I say, and deliver thyself: because thou art fallen into the hand of thy neighbour. Run about, make haste, stir up thy friend:
| אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך׃ | 4 |
Give not sleep to thy eyes, neither let thy eyelids slumber.
| הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש׃ | 5 |
Deliver thyself as a doe from the hand, and as a bird from the hand of the fowler.
| לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם׃ | 6 |
Go to the ant, O sluggard, and consider her ways, and learn wisdom:
| אשר אין לה קצין שטר ומשל׃ | 7 |
Which, although she hath no guide, nor master, nor captain,
| תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה׃ | 8 |
Provideth her meat for herself in the summer, and gathereth her food in the harvest.
| עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך׃ | 9 |
How long wilt thou sleep, O sluggard? when wilt thou rise out of thy sleep?
| מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃ | 10 |
Thou wilt sleep a little, thou wilt slumber a little, thou wilt fold thy hands a little to sleep:
| ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן׃ | 11 |
And want shall come upon thee, as a traveller, and poverty as a man armed. But if thou be diligent, thy harvest shall come as a fountain, and want shall flee far from thee.
| אדם בליעל איש און הולך עקשות פה׃ | 12 |
A man that is an apostate, an unprofitable man, walketh with a perverse mouth,
| קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו׃ | 13 |
He winketh with the eyes, presseth with the foot, speaketh with the finger.
| תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים ישלח׃ | 14 |
With a wicked heart he deviseth evil, and at all times he soweth discord.
| על כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא׃ | 15 |
To such a one his destruction shall presently come, and he shall suddenly be destroyed, and shall no longer have any remedy.
| שש הנה שנא יהוה ושבע תועבות נפשו׃ | 16 |
Six things there are, which the Lord hateth, and the seventh his soul detesteth:
| עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם נקי׃ | 17 |
Haughty eyes, a lying tongue, hands that shed innocent blood,
| לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה׃ | 18 |
A heart that deviseth wicked plots, feet that are swift to run into mischief,
| יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים׃ | 19 |
A deceitful witness that uttereth lies, and him that soweth discord among brethren.
| נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך׃ | 20 |
My son, beep the commandments of thy father, and forsake not the law of thy mother.
| קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרתך׃ | 21 |
Bind them in thy heart continually, and put them about thy neck.
| בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך׃ | 22 |
When thou walkest, let them go with thee: when thou sleepest, let them keep thee; and when thou awakest, talk with them.
| כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר׃ | 23 |
Because the commandment is a lamp, and the law a light, and reproofs of instruction are the way of life:
| לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה׃ | 24 |
That they may keep thee from the evil woman, and from the flattering tongue of the stranger.
| אל תחמד יפיה בלבבך ואל תקחך בעפעפיה׃ | 25 |
Let not thy heart covet her beauty, be not caught with her winks:
| כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד׃ | 26 |
For the price of a harlot is scarce one loaf: but the woman catcheth the precious soul of a man.
| היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה׃ | 27 |
Can a man hide fire in his bosom, and his garments not burn?
| אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה׃ | 28 |
Or can he walk upon hot coals, and his feet not be burnt?
| כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה׃ | 29 |
So he that goeth in to his neighbour’s wife, shall not be clean when he shall touch her.
| לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב׃ | 30 |
The fault is not so great when a man hath stolen: for he stealeth to fill his hungry soul:
| ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן׃ | 31 |
And if he be taken he shall restore sevenfold, and shall give up all the substance of his house.
| נאף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה׃ | 32 |
But he that is an adulterer, for the folly of his heart shall destroy his own soul:
| נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה׃ | 33 |
He gathereth to himself shame and dishonour, and his reproach shall not be blotted out:
| כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם׃ | 34 |
Because the jealousy and rage of the husband will not spare in the day of revenge,
| לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד׃ | 35 |
Nor will he yield to any man’s prayers, nor will he accept for satisfaction ever so many gifts.
