איוב 30

1 ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃

But now they that are younger than I have me in derision, whose fathers I disdained to set with the dogs of my flock.

2 גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃

Yea, the strength of their hands, whereto should it profit me? men in whom ripe age is perished.

3 בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃

They are gaunt with want and famine; they gnaw the dry ground, in the gloom of wasteness and desolation.

4 הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃

They pluck salt-wort with wormwood; and the roots of the broom are their food.

5 מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃

They are driven forth from the midst of men; they cry after them as after a thief.

6 בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃

In the clefts of the valleys must they dwell, in holes of the earth and of the rocks.

7 בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃

Among the bushes they bray; under the nettles they are gathered together.

8 בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃

They are children of churls, yea, children of ignoble men; they were scourged out of the land.

9 ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃

And now I am become their song, yea, I am a byword unto them.

10 תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃

They abhor me, they flee far from me, and spare not to spit in my face.

11 כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃

For He hath loosed my cord, and afflicted me, and they have cast off the bridle before me.

12 על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃

Upon my right hand rise the brood; they entangle my feet, and they cast up against me their ways of destruction.

13 נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃

They break up my path, they further my calamity, even men that have no helper.

14 כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃

As through a wide breach they come; in the midst of the ruin they roll themselves upon me.

15 ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃

Terrors are turned upon me, they chase mine honour as the wind; and my welfare is passed away as a cloud.

16 ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃

And now my soul is poured out within me; days of affliction have taken hold upon me.

17 לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃

In the night my bones are pierced, and fall from me, and my sinews take no rest.

18 ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃

By the great force of my disease is my garment disfigured; it bindeth me about as the collar of my coat.

19 הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃

He hath cast me into the mire, and I am become like dust and ashes.

20 אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃

I cry unto Thee, and Thou dost not answer me; I stand up, and Thou lookest at me.

21 תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃

Thou art turned to be cruel to me; with the might of Thy hand Thou hatest me.

22 תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃

Thou liftest me up to the wind, Thou causest me to ride upon it; and Thou dissolvest my substance.

23 כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃

For I know that Thou wilt bring me to death, and to the house appointed for all living.

24 אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃

Surely none shall put forth his hand to a ruinous heap, neither because of these things shall help come in one's calamity,

25 אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃

If I have not wept for him that was in trouble, and if my soul grieved not for the needy.

26 כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃

Yet, when I looked for good, there came evil; and when I waited for light, there came darkness.

27 מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃

Mine inwards boil, and rest not; days of affliction are come upon me.

28 קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃

I go mourning without the sun; I stand up in the assembly, and cry for help.

29 אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃

I am become a brother to jackals, and a companion to ostriches.

30 עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃

My skin is black, and falleth from me, and my bones are burned with heat.

31 ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃

Therefore is my harp turned to mourning, and my pipe into the voice of them that weep.