ישעה 9

1 כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים׃

For is there no gloom to her that was stedfast? Now the former hath lightly afflicted the land of Zebulun and the land of Naphtali, but the latter hath dealt a more grievous blow by the way of the sea, beyond the Jordan, in the district of the nations.

2 העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃

The people that walked in darkness have seen a great light; they that dwelt in the land of the shadow of death, upon them hath the light shined.

3 הרבית הגוי לא הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל׃

Thou hast multiplied the nation, Thou hast increased their joy; they joy before Thee according to the joy in harvest, as men rejoice when they divide the spoil.

4 כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין׃

For the yoke of his burden, and the staff of his shoulder, the rod of his oppressor, Thou hast broken as in the day of Midian.

5 כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש׃

For every boot stamped with fierceness, and every cloak rolled in blood, shall even be for burning, for fuel of fire.

6 כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום׃

For a child is born unto us, a son is given unto us; and the government is upon his shoulder; and his name is called Pele-joez-el-gibbor-Abi-ad-sar-shalom;

7 למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת׃

That the government may be increased, and of peace there be no end, upon the throne of David, and upon his kingdom, to establish it, and to uphold it through justice and through righteousness from henceforth even for ever. The zeal of the LORD of hosts doth perform this.

8 דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל׃

The Lord sent a word into Jacob, and it hath lighted upon Israel.

9 וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר׃

And all the people shall know, even Ephraim and the inhabitant of Samaria, that say in pride and in arrogancy of heart:

10 לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף׃

'The bricks are fallen, but we will build with hewn stones; the sycamores are cut down, but cedars will we put in their place.'

11 וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך׃

Therefore the LORD doth set upon high the adversaries of Rezin against him, and spur his enemies;

12 ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃

The Arameans on the east, and the Philistines on the west; and they devour Israel with open mouth. For all this His anger is not turned away, but His hand is stretched out still.

13 והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו׃

Yet the people turneth not unto Him that smiteth them, neither do they seek the LORD of hosts.

14 ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד׃

Therefore the LORD doth cut off from Israel head and tail, palm-branch and rush, in one day.

15 זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב׃

The elder and the man of rank, he is the head; and the prophet that teacheth lies, he is the tail.

16 ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים׃

For they that lead this people cause them to err; and they that are led of them are destroyed.

17 על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃

Therefore the Lord shall have no joy in their young men, neither shall He have compassion on their fatherless and widows; for every one is ungodly and an evil-doer, and every mouth speaketh wantonness. For all this His anger is not turned away, but His hand is stretched out still.

18 כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן׃

For wickedness burneth as the fire; it devoureth the briers and thorns; yea, it kindleth in the thickets of the forest, and they roll upward in thick clouds of smoke.

19 בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו׃

Through the wrath of the LORD of hosts is the land burnt up; the people also are as the fuel of fire; no man spareth his brother.

20 ויגזר על ימין ורעב ויאכל על שמאול ולא שבעו איש בשר זרעו יאכלו׃

And one snatcheth on the right hand, and is hungry; and he eateth on the left hand, and is not satisfied; they eat every man the flesh of his own arm:

21 מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃

Manasseh, Ephraim; and Ephraim, Manasseh; and they together are against Judah. For all this His anger is not turned away, but His hand is stretched out still.