לוּקָס 24
| ביום ראשון השכם בבוקר לקחו הנשים את המרקחת שהכינו והלכו אל הקבר. | 1 |
And, on the first day of the week, at early dawn, they came to the tomb bringing the spices they had prepared.
| בהגיען אל המקום גילו כי האבן הגדולה שסתמה את פתח הקבר הוזזה ממקומה. | 2 |
But they found the stone rolled back from the tomb,
| הן נכנסו פנימה, אך לא מצאו את גופתו של האדון ישוע. | 3 |
and on entering they found that the body of the Lord Jesus was not there.
| הנשים היו במבוכה גדולה ולא הבינו מה קרה. לפתע נגלו אליהן שני אנשים לבושים גלימות מבריקות ונוצצות. | 4 |
At this they were in great perplexity, when suddenly there stood by them two men whose raiment flashed like lightning.
| בפחד רב השתחוו הנשים לפני השניים.”מדוע אתן מחפשות את החי בין המתים?“שאלו השניים. | 5 |
The women were terrified; but, as they stood with their faces bowed to the ground, the men said to them, "Why do you search among the dead for Him who is living?
| ”הוא אינו נמצא כאן, הוא קם לתחייה! זיכרו שעוד בהיותו בגליל סיפר לכן שעל בן־האדם להימסר לידי אנשים רשעים, שיצלבו אותו, אבל ביום השלישי יקום לתחייה!“ | 6 |
He is not here. He has come back to life. Remember how He spoke to you while He was still in Galilee,
| 7 |
when He told you that the Son of Man must be betrayed into the hands of sinful men, and be crucified, and on the third day rise again."
| הנשים נזכרו בדברי ישוע | 8 |
Then they remembered His words,
| ומיהרו לשוב העירה, כדי לספר את החדשות לאחד־עשר התלמידים ולכל השאר. | 9 |
and returning from the tomb they reported all this to the Eleven and to all the rest.
| (אלה הנשים שהלכו אל הקבר: מרים המגדלית, יוחנה, מרים אמו של יעקב ואחרות). | 10 |
The women were Mary of Magdala, Joanna, and Mary the mother of James; and they and the rest of the women related all this to the Apostles.
| אולם דברי הנשים נשמעו באוזניהם כסיפור דמיוני, והם לא האמינו להן. | 11 |
But the whole story seemed to them an idle tale; they could not believe the women.
| אך פטרוס קם ורץ אל הקבר. בהביטו פנימה ראה את התכריכים מונחים במקומם, אך הגופה לא הייתה שם. הוא לא הבין מה קרה ועזב את המקום. | 12 |
Peter, however, rose and ran to the tomb. Stooping and looking in, he saw nothing but the linen cloths: so he went away to his own home, wondering at what had happened.
| באותו יום הלכו שניים מתלמידיו של ישוע בדרך המובילה לעמאוס – כפר המרוחק כאחד עשר ק״מ מירושלים. | 13 |
On that same day two of the disciples were walking to Emmaus, a village seven or eight miles from Jerusalem,
| בעודם משוחחים ביניהם על מות ישוע, | 14 |
and were conversing about all these recent events;
| הופיע לפתע ישוע עצמו ונלווה אליהם. | 15 |
and, in the midst of their conversation and discussion, Jesus Himself came and joined them,
| אך השניים לא הכירוהו, כי עיניהם היו אחוזות. | 16 |
though they were prevented from recognizing Him.
| ”על מה אתם משוחחים?“שאל אותם ישוע. השניים נעצרו, וישוע ראה שפניהם הביעו צער וכאב. | 17 |
"What is the subject," He asked them, "on which you are talking so earnestly, as you walk?" And they stood still, looking full of sorrow.
| אחד מהשניים, קליופס שמו, השיב:”אתה ודאי האדם היחיד בכל ירושלים שאינו יודע מה קרה בעיר בימים האחרונים.“ | 18 |
Then one of them, named Cleopas, answered, "Are you a stranger lodging alone in Jerusalem, that you have known nothing of the things that have lately happened in the city?"
| ”מה קרה בעיר?“שאל ישוע.”אנחנו מתכוונים לישוע מנצרת“, הסבירו השניים.”ישוע היה נביא שחולל נסים ונפלאות, ומורה חכם בעיני אלוהים ובעיני העם. | 19 |
"What things?" He asked. "The things about Jesus the Nazarene," they said, "who was a Prophet powerful in work and word before God and all the people;
| אבל ראשי הכוהנים ורבים ממנהיגנו אסרו אותו ומסרוהו לידי הרומאים, כדי שיגזרו עליו דין מוות, ואלה צלבו אותו. | 20 |
and how our High Priests and Rulers delivered Him up to be sentenced to death, and crucified Him.
| ואילו אנחנו חשבנו וקיווינו שהוא המשיח העתיד לגאול את עם־ישראל. כל מה שסיפרנו לך קרה לפני שלושה ימים, | 21 |
But we were hoping that it was He who was about to ransom Israel. Yes, and moreover it was the day before yesterday that these things happened.
| אך בזאת לא תם הסיפור! מספר נשים מקבוצתנו הלכו הבוקר אל הקבר, וכשחזרו היה בפיהן סיפור בלתי רגיל. הנשים סיפרו כי גופתו של ישוע נעלמה, וכי פגשו בקבר שני מלאכים שאמרו להן כי ישוע חי! | 22 |
And, besides, some of the women of our company have amazed us. They went to the tomb at daybreak,
| 23 |
and, finding that His body was not there, they came and declared to us that they had also seen a vision of angels who said that He was alive.
| כמה מאנשינו מיהרו אל הקבר כדי לבדוק את דברי הנשים, ונוכחו שהן צדקו; גופתו של ישוע באמת נעלמה.“ | 24 |
Thereupon some of our party went to the tomb and found things just as the women had said; but Jesus Himself they did not see."
| ”כסילים!“קרא ישוע.”האם כל־כך קשה לכם להאמין לדברי הנביאים בכתבי־הקודש? | 25 |
"O dull-witted men," He replied, "with minds so slow to believe all that the Prophets have spoken!
| האם לא ניבאו הנביאים באופן ברור שהמשיח יסבול את העינויים הנוראים האלה, לפני שיתגלה כבודו והדרו?“ | 26 |
Was there not a necessity for the Christ thus to suffer, and then enter into His glory?"
| לאחר מכן הוא ציטט להם פסוקים מן התנ״ך והסביר להם את כל מה שנאמר עליו בכתובים, החל מבראשית וכלה בדברי הנביאים. | 27 |
And, beginning with Moses and all the Prophets, He explained to them the passages in Scripture which refer to Himself.
| בינתיים התקרבו השלושה לעמאוס – הכפר שאליו היו מועדות פניהם. ישוע נראה כעומד להמשיך בדרכו, | 28 |
When they had come near the village to which they were going, He appeared to be going further.
| אולם השניים הפצירו בו ללון בביתם, כי הייתה שעת ערב, וישוע נענה להזמנתם. | 29 |
But they pressed Him to remain with them. "Because," said they, "it is getting towards evening, and the day is nearly over." So He went in to stay with them.
| כשהתיישבו לאכול ברך ישוע על הלחם, פרס אותו והגישו להם. | 30 |
But as soon as He had sat down with them, and had taken the bread and had blessed and broken it, and was handing it to them,
| לפתע כאילו נפקחו עיניהם, והם הכירו את ישוע. באותו רגע הוא נעלם מעיניהם. | 31 |
their eyes were opened and they recognized Him. But He vanished from them.
| השניים החלו לספר זה לזה כיצד התרגשו בשעה שישוע דיבר אליהם וביאר להם את הכתוב בתנ״ך. | 32 |
"Were not our hearts," they said to one another, "burning within us while He talked to us on the way and explained the Scriptures to us?"
| בלי לאבד זמן קמו השניים וחזרו לירושלים, שם מצאו את אחד־עשר התלמידים ואחרים מתלמידי ישוע אשר קיבלו את פניהם בקריאה: | 33 |
So they rose and without an hour's delay returned to Jerusalem, and found the Eleven and the rest met together, who said to them,
| ”האדון באמת קם לתחייה! הוא נגלה לפטרוס!“ | 34 |
"Yes, it is true: the Master has come back to life. He has been seen by Simon."
| השניים מעמאוס סיפרו כיצד נגלה ישוע גם אליהם כשהלכו בדרך, וכיצד הכירו אותו כשפרס את הלחם. | 35 |
Then they related what had happened on the way, and how He had been recognized by them in the breaking of the bread.
| בשעה שדיברו הופיע ישוע בחדר ואמר:”שלום לכם!“ | 36 |
While they were thus talking, He Himself stood in their midst and said, "Peace be to you!"
| הופעתו הבהילה אותם, כי חשבו שרוח רפאים לפניהם! | 37 |
Startled, and in the utmost alarm, they thought they were looking at a spirit;
| ”מדוע נבהלתם?“שאל ישוע.”מדוע אינכם מאמינים שאני הוא העומד לפניכם? | 38 |
but He said to them, "Why such alarm? And why are there such questionings in your minds?
| הביטו בידי! הביטו ברגלי! אתם יכולים לראות ללא ספק שאני הוא העומד לפניכם! געו בי והיווכחו שאינני רוח, שהרי לרוח אין בשר ועצמות כפי שיש לי!“ | 39 |
See my hands and my feet--it is my very self. Feel me and see, for a spirit has not flesh and bones as you see I have."
| בשעה שדיבר הראה להם ישוע את נקבי המסמרים בידיו ואת הפצעים ברגליו. | 40 |
And then He showed them His hands and His feet.
| על אף שמחתם הרבה עדיין הטילו התלמידים ספק ולא האמינו. משום כך שאל אותם ישוע:”האם יש לכם כאן משהו לאכול?“ | 41 |
But, while they still could not believe it for joy and were full of astonishment, He asked them, "Have you any food here?"
| הם הגישו לו חתיכת דג צלוי, | 42 |
And they gave Him a piece of roasted fish,
| וישוע אכל את הדג לנגד עיניהם. | 43 |
and He took it and ate it in their presence.
| לאחר מכן אמר ישוע:”האם אינכם זוכרים שעוד בהיותי אתכם סיפרתי לכם שכל מה שאמרו עלי משה, הנביאים ובתהלים חייב להתקיים?“ | 44 |
And He said to them, "This is what I told you while I was still with you--that everything must be fulfilled that is written in the Law of Moses and in the Prophets and the Psalms concerning me."
| ישוע פתח את לבם כדי שסוף סוף יבינו את הכתובים, | 45 |
Then He opened their minds to understand the Scriptures,
| והוסיף:”עוד לפני זמן רב נכתב שעל המשיח להתענות, למות ולקום לתחייה ביום השלישי. | 46 |
and He said, "Thus it is written that the Christ would suffer and on the third day rise again from among the dead;
| ועוד כתוב כי דבר אלוהים יצא אל כל העמים, החל מירושלים, וכי כל מי שיאמין בי ויחזור בתשובה יסלחו לו חטאיו. | 47 |
and that proclamation would be made, in His name, of repentance and forgiveness of sins to all the nations, beginning in Jerusalem.
| אתם עדים לקיום הנבואות האלה. | 48 |
You are witnesses as to these things.
| עתה אני עומד לשלוח אליכם את אשר הבטיח אבי. הישארו כאן בירושלים עד שיבוא רוח הקודש וימלא אתכם בכוח ובגבורה מן השמים.“ | 49 |
And remember that I am about to send out my Father's promised gift to rest upon you. But, as for you, wait patiently in the city until you are clothed with power from on high."
| לאחר מכן הוא הוביל אותם אל בית־עניה, שם נשא את ידיו אל השמים וברך אותם. | 50 |
And He brought them out to within view of Bethany, and then lifted up His hands and blessed them.
| תוך כדי ברכתו נפרד מהם ישוע ועלה השמיימה. | 51 |
And while He was blessing them, He parted from them and was carried up into Heaven.
| התלמידים השתחוו לו וחזרו לירושלים מלאי שמחה, | 52 |
They worshipped Him, and returned to Jerusalem with great joy.
| ואת כל זמנם בילו בבית־המקדש כשהם מהללים ומברכים את האלוהים. | 53 |
Afterwards they were continually in attendance at the Temple, blessing God.
