מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 15

1 בזמן שבר־נבא ופולוס היו באנטיוכיה, הגיעו לשם מספר אנשים מיהודה, והחלו ללמד את המאמינים שאם לא יקפידו לקיים את ברית המילה כדת משה וישראל, לא יוכלו להיוושע.

Then some men came down from Judea and started teaching the brothers, “Unless you are circumcised according to the custom of Moses, you cannot be saved.”

2 פולוס ובר־נבא התווכחו איתם על כך בלהט רב, ולכן החליטה הקהילה המקומית לשלוח אותם לירושלים, יחד עם אחדים מחברי הקהילה, כדי לדון בשאלה זאת עם השליחים והזקנים שם.

Well this provoked serious dissension and argument between Paul and Barnabas and them, so Paul and Barnabas were appointed, along with certain others of them, to go up to Jerusalem to the apostles and elders about this question.

3 הקהילה כולה ליוותה אותם אל מחוץ לעיר, והנציגים יצאו בדרכם לירושלים. הם התעכבו בדרך בערי החוף של לבנון ובשומרון, כדי לבקר את המאמינים, ולשמחת כולם סיפרו להם שגם הגויים חוזרים בתשובה.

So being sent on their way by the congregation, they passed through Phoenicia and Samaria, describing the conversion of the Gentiles; and they caused great joy to all the brothers.

4 בהגיעם לירושלים קיבלו את פניהם חברי הקהילה, השליחים והזקנים, ופולוס ובר־נבא דיווחו להם כיצד ה׳ פעל באמצעותם.

Upon arriving in Jerusalem, they were received by the congregation and the apostles and the elders, and they reported all that God had done with them.

5 אולם מאמינים אחדים, שהשתייכו בעבר לכת הפרושים, קמו על רגליהם וטענו שכל המאמינים מבין הגויים חייבים לשמור את התורה ולקיים ברית מילה.

But some of the sect of the Pharisees who believed rose up, saying, “It is necessary to circumcise them, and to command them to keep the Law of Moses.”

6 לכן כינסו השליחים והזקנים אסיפה מיוחדת כדי לדון בבעיה זאת.

So the apostles and the elders came together to consider this matter.

7 לאחר דיון ארוך ומייגע קם שמעון על רגליו ופנה אל המאמינים:”אחים, כולכם יודעים שעוד לפני זמן רב בחר בי אלוהים לבשר לגויים את הבשורה, כדי שגם הם יאמינו בו.

When there had been plenty of discussion, Peter got up and said to them: “Men, brothers, you know that a good while ago God made a choice among you, that by my mouth the Gentiles should hear the message of the Gospel and believe.

8 אלוהים, המכיר והיודע את לב האדם, אישר שהוא מקבל גם את הגויים. כיצד הוא אישר זאת? בכך שנתן להם את רוח הקודש בדיוק כשם שנתן אותו לנו.

And the heart-knowing God acknowledged them by giving them the Holy Spirit, just as He did to us;

9 אלוהים לא הבדיל בינינו לביניהם, משום שהוא טיהר את לבם, על־ידי האמונה, בדיוק כפי שטיהר את לבנו.

and He made no distinction between us and them, purifying their hearts by faith.

10 האם אתם רוצים עתה לתקן את מעשיו של אלוהים? מדוע אתם מעמיסים על הגויים עול שאנחנו ואבותינו לא יכולנו לשאת?

Now therefore, why do you test God by putting a yoke on the neck of the disciples that neither our fathers nor we have been able to bear?

11 האם אינכם מאמינים שכולנו נושענו באותה הדרך – כלומר בחסדו של האדון ישוע?“

Rather, we believe that we are saved through the grace of the Lord Jesus, in the same manner as they.”

12 הויכוח פסק, וכל האחים הקשיבו בדומיה לדיווח של פולוס ובר־נבא על הנסים והנפלאות שחולל אלוהים באמצעותם בין הגויים.

Then the whole assembly kept silent and listened to Barnabas and Paul reporting what signs and wonders God had done among the ethnic nations through them.

13 כשסיימו השניים את דיווחם נטל יעקב את רשות הדיבור.”אחים, “אמר,”הקשיבו לדברי!

Now when they finished, James reacted saying: “Men, brothers, listen to me.

14 שמעון פטרוס הסביר לכם זה עתה כיצד אלוהים גילה תחילה את דאגתו לגויים, וכיצד בחר מקרבם אנשים שיאמינו בו ושיפארו את שמו.

Simeon has described how God first intervened to extract from the Gentiles a people for His name.

15 עובדה זאת של ישועת הגויים עולה למעשה בקנה אחד עם דברי הנביאים. קחו למשל את נבואתו של עמוס:

And with this the words of the prophets agree, just as it is written:

16 ’ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם,

‘After these things I will return, and I will rebuild David's tent, the fallen one; yes, I will rebuild its ruins and restore it;

17 למען ידרשו את־ה׳ שארית אדם וכל הגויים אשר נקרא שמי עליהם, נאום ה׳ עושה כל־אלה‘.”כלומר, אלוהים הבטיח לחדש את ברית דוד המופרת, כדי שגם הגויים – אלה שבחר בהם – יוושעו!

so that the remnant of mankind may seek the Lord, even all the Gentiles—the ones, that is, upon whom my name has been called—says the Lord who does all these things.’

18 אלה דברי אלוהים אשר גילה אותם עוד לפני זמן רב. (aiōn g165)

All His works are known to God from eternity. (aiōn g165)

19 ”על כן אני פוסק שאל לנו לדרוש מהגויים השבים אל ה׳ לקיים את חוקי התורה.

Therefore I judge that we should not create difficulty for those who are turning to God from among the ethnic nations,

20 הבה נסתפק בכך שנכתוב להם לא לאכול בשר שהוקרב לאלילים ולא בשר טרף של בעל חיים שנחנק, לא לאכול בשר עם דם, ולהתרחק מהזנות על כל צורותיה.

but that we write to them to abstain from things polluted by idols, from fornication, from what is strangled, and from blood.

21 כי עוד מימי קדם נקראה תורת משה מדי שבת בבתי־כנסת בכל עיר ועיר.“

For from ancient generations Moses has in every city those who preach him, being read in the synagogues every Sabbath.”

22 השליחים, הזקנים וכל חברי הקהילה החליטו לשלוח משלחת לאנטיוכיה יחד עם פולוס ובר־נבא, כדי לדווח על החלטתם. הם בחרו בשניים ממנהיגי הקהילה, ביהודה (המכונה”בר־שבא“) ובסילא,

Then it pleased the apostles and the elders, with the whole congregation, to send chosen men from among them to Antioch with Paul and Barnabas: Judas (the one called Barsabas) and Silas, leading men among the brothers.

23 ושלחו בידם את המכתב הבא:”מאת: השליחים, זקני הקהילה והאחים בירושלים.”אל: אחינו המאמינים מן הגויים באנטיוכיה, בסוריה ובקיליקיה, שלום לכם!

They wrote by their hand the following: “The apostles and the elders and the brothers, to the Gentile brothers in Antioch, Syria and Cilicia: Greetings.

24 נודע לנו שמספר אנשים מקהילתנו בלבלו אתכם והטילו ספק בכם, אולם דעו לכם שלא אנחנו שלחנו אותם – הם באו אליכם על דעת עצמם.

Since we have heard that some who went out from among us have disturbed you with words, unsettling your souls, saying that you must be circumcised and keep the Law—to whom we gave no such authorization—

25 משום כך החלטנו פה־אחד לשלוח אליכם שני נציגים רשמיים שלנו, יחד עם אחינו האהובים פולוס ובר־נבא.

it seemed good to us, having come to one accord, to choose men to send to you with our beloved Barnabas and Paul,

26 נציגים אלה, יהודה וסילא, אשר סיכנו את חייהם למען שם אדוננו ישוע המשיח, יאשרו לפניכם בעל־פה את החלטתנו.

men who have risked their lives for the sake of the name of our Lord Jesus Christ.

27

So we have sent Judas and Silas, who will also confirm these things by word of mouth.

28 ”רוח הקודש ואנחנו מצאנו לנכון שלא להכביד עליכם בחובות מיותרים של שמירת מצוות התורה, אלא רק לדרוש מכם

It seemed good to the Holy Spirit, and to us, to place no greater burden upon you than these necessary things:

29 שתימנעו מאכילת מזון שהוקרב לאלילים, מאכילת בשר של בעל־חיים שנחנק, מאכילת בשר עם דם, ושתתרחקו מן הזנות. טוב תעשו אם תשמרו דברים אלה. – שלום לכם.“

to abstain from things offered to idols, from ‘blood’, from anything strangled and from fornication; it will be in your own best interest to keep away from these things. Farewell.”

30 ארבעת הנציגים יצאו מיד לאנטיוכיה, כינסו שם אסיפה כללית של כל המשיחיים ונתנו להם את המכתב.

So when they were sent off they came to Antioch, and gathering the crowd they delivered the letter.

31 דברי המכתב שמחו מאוד את כל הקהילה באנטיוכיה.

When they had read it, they rejoiced over the encouragement.

32 יהודה וסילא, שהיו נביאים, דרשו באוזני הקהל דרשה ארוכה וחיזקו את אמונת האחים.

Both Judas and Silas, also being prophets themselves, encouraged and strengthened the brothers with many words.

33 הם נשארו שם ימים אחדים, ולאחר מכן חזרו לירושלים עם דרישות שלום אל האחים אשר שלחו אותם.

After some time, they were released with peace from the brothers to the apostles.

34 פולוס ובר־נבא נשארו באנטיוכיה, ועזרו למטיפים ולמורים המקומיים ללמד את דבר ה׳.

35

But Paul and Barnabas remained in Antioch, teaching and preaching the Word of the Lord, with many others also.

36 כעבור ימים אחדים הציע פולוס לבר־נבא:”הבה נשוב ונבקר את אחינו בכל הערים שבהן בישרנו את דבר ה׳, כדי שנראה כיצד מתקדמים המאמינים החדשים.“

Some time later Paul said to Barnabas, “Let us return now and visit our brothers in each city where we proclaimed the word of the Lord, to see how they are doing.”

37 בר־נבא הסכים, וביקש לצרף אליהם את יוחנן מרקוס.

Now Barnabas resolved to take John (the one called Mark) along as well.

38 אך רעיון זה לא מצא־חן בעיני פולוס, כי יוחנן מרקוס זנח אותם לנפשם בעיר פמפוליה, ולא עזר להם לסיים את שליחותם.

But Paul insisted on not taking someone who had deserted them in Pamphilia and not gone with them to the work.

39 לאחר ויכוח חריף בנושא זה החליטו השניים להיפרד. בר־נבא לקח את מרקוס והפליג איתו לקפריסין,

Well the contention became so sharp that they separated from each other. Barnabas took Mark and sailed to Cyprus;

40 ואילו פולוס בחר לקחת איתו את סילא. לאחר שקיבלו את ברכת האחים יצאו השניים בדרכם לסוריה וקילקיה, כדי לעודד את המאמינים שם.

while Paul chose Silas and set out, having been commended by the brothers to the grace of God.

41

He went through Syria and Cilicia, strengthening the congregations.