אֵיכָה 3

1 אֲנִ֤י הַגֶּ֙בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֹֽו׃

我はかれの震怒の笞によりて艱難に遭たる人なり

2 אֹותִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֹֽור׃

かれは我をひきて黑暗をあゆませ光明にゆかしめたまはず

3 אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָדֹ֖ו כָּל־הַיֹּֽום׃ ס

まことに屢々その手をむけて終日われを攻なやまし

4 בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעֹורִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמֹותָֽי׃

わが肉と肌膚をおとろへしめ わが骨を摧き

5 בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה׃

われにむかひて患苦と艱難を築きこれをもて我を圍み

6 בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הֹושִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עֹולָֽם׃ ס

われをして長久に死し者のごとく暗き處に住しめ

7 גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי׃

我をかこみて出ること能はざらしめわが鏈索を重くしたまへり

8 גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי׃

我さけびて助をもとめしとき彼わが祈禱をふせぎ

9 גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה׃ ס

斫たる石をもてわが道を塞ぎわが途をまげたまへり

10 דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אַרְיֵה (אֲרִ֖י) בְּמִסְתָּרִֽים׃

その我に對することは伏て伺がふ熊のごとく潜みかくるる獅子のごとし

11 דְּרָכַ֥י סֹורֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם׃

われに路を離れしめ 我をひきさきて獨くるしましめ

12 דָּרַ֤ךְ קַשְׁתֹּו֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ׃ ס

弓を張りてわれを矢先の的となし

13 הֵבִיא֙ בְּכִלְיֹותָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֹֽו׃

矢筒の矢をもてわが腰を射ぬきたまへり

14 הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיֹּֽום׃

われはわがすべての民のあざけりとなり 終日うたひそしらる

15 הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרֹורִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה׃ ס

かれ我をして苦き物に飽しめ茵蔯を飮しめ

16 וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר׃

小石をもてわが齒を摧き灰をもて我を蒙ひたまへり

17 וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁלֹ֛ום נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טֹובָֽה׃

なんぢわが靈魂をして平和を遠くはなれしめたまへば我は福祉をわすれたり

18 וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתֹוחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה׃ ס

是において我みづから言り わが氣力うせゆきぬ ヱホバより何を望むべきところ無しと

19 זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ׃

ねがはくは我が艱難と苦楚茵蔯と膽汁とを心に記たまへ

20 זָכֹ֣ור תִּזְכֹּ֔ור וְתָשִׁיחַ (וְתָשֹׁ֥וחַ) עָלַ֖י נַפְשִֽׁי׃

わがたましひは今なほ是らの事を想ひてわが衷に鬱ぐ

21 זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אֹוחִֽיל׃ ס

われこの事を心におもひ起せり この故に望をいだくなり

22 חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו׃

われらの尚ほろびざるはヱホバの仁愛によりその憐憫の盡ざるに因る

23 חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ׃

これは朝ごとに新なり なんぢの誠實はおほいなるかな

24 חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אֹוחִ֥יל לֹֽו׃ ס

わが靈魂は言ふ ヱホバはわが分なり このゆゑに我彼を待ち望まん

25 טֹ֤וב יְהוָה֙ לְקֹוָ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ׃

ヱホバはおのれを待ち望む者とおのれを尋ねもとむる人に恩惠をほどこしたまふ

26 טֹ֤וב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה׃

ヱホバの救拯をのぞみて靜にこれを待は善し

27 טֹ֣וב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו׃ ס

人わかき時に軛を負は善し

28 יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו׃

ヱホバこれを負せたまふなれば獨坐して默すべし

29 יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה׃

口を塵につけよ あるひは望あらん

30 יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה׃ ס

おのれを撃つ者に頬をむけ 充足れるまでに恥辱をうけよ

31 כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעֹולָ֖ם אֲדֹנָֽי׃

そは主は永久に棄ることを爲たまはざるべければなり

32 כִּ֣י אִם־הֹוגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חַסְדֹּו (חֲסָדָֽיו)׃

かれは患難を與へ給ふといへどもその慈悲おほいなればまた憐憫を加へたまふなり

33 כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבֹּ֔ו וַיַּגֶּ֖ה בְּנֵי־אִֽישׁ׃ ס

心より世の人をなやましかつ苦しめ給ふにはあらざるなり

34 לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ׃

世のもろもろの俘囚人を脚の下にふみにじり

35 לְהַטֹּות֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֹֽון׃

至高者の面の前にて人の理を抂げ

36 לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיבֹ֔ו אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה׃ ס

人の詞訟を屈むることは主のよろこび給はざるところなり

37 מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה׃

主の命じたまふにあらずば誰か事を述んにその事即ち成んや

38 מִפִּ֤י עֶלְיֹון֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָעֹ֖ות וְהַטֹּֽוב׃

禍も福もともに至高者の口より出るにあらずや

39 מַה־יִּתְאֹונֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חֶטְאֹו (חֲטָאָֽיו)׃ ס

活る人なんぞ怨言べけんや 人おのれの罪の罰せらるるをつぶやくべけんや

40 נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֙ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה׃

我等みづからの行をしらべかつ省みてヱホバに歸るべし

41 נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֙נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם׃

我ら天にいます神にむかひて手とともに心をも擧べし

42 נַ֤חְנוּ פָשַׁ֙עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ׃ ס

われらは罪ををかし我らは叛きたり なんぢこれを赦したまはざりき

43 סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃

なんぢ震怒をもてみづから蔽ひ 我らを追攻め殺してあはれまず

44 סַכֹּ֤ותָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲבֹ֖ור תְּפִלָּֽה׃

雲をもてみづから蔽ひ 祈禱をして通ぜざらしめ

45 סְחִ֧י וּמָאֹ֛וס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים׃ ס

もろもろの民の中にわれらを塵埃となしたまへり

46 פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ׃

敵は皆われらにむかひて口を張れり

47 פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר׃

恐懼と陷阱また暴行と滅亡我らに來れり

48 פַּלְגֵי־מַ֙יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי׃ ס

わが民の女の滅亡によりてわが眼には涙の河ながる

49 עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֹֽות׃

わが目は斷ず涙をそそぎて止ず

50 עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם׃

天よりヱホバの臨み見て顧みたまふ時にまで至らん

51 עֵינִי֙ עֹֽולְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנֹ֥ות עִירִֽי׃ ס

わが邑の一切の女等の故によりてわが眼はわが心をいたましむ

52 צֹ֥וד צָד֛וּנִי כַּצִּפֹּ֖ור אֹיְבַ֥י חִנָּֽם׃

故なくして我に敵する者ども鳥を追ごとくにいたく我をおひ

53 צָֽמְת֤וּ בַבֹּור֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי׃

わが生命を坑の中にほろぼし わが上に石を投かけ

54 צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי׃ ס

また水わが頭の上に溢る 我みづから言り滅びうせぬと

55 קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבֹּ֖ור תַּחְתִּיֹּֽות׃

ヱホバよ われ深き坑の底より汝の名を呼り

56 קֹולִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי׃

なんぢ我が聲を聽たまへり わが哀歎と祈求に耳をおほひたまふなかれ

57 קָרַ֙בְתָּ֙ בְּיֹ֣ום אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא׃ ס

わが汝を龥たりし時なんぢは近よりたまひて恐るるなかれと宣へり

58 רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי׃

主よなんぢはわが靈魂の訴を助け伸べ わが生命を贖ひ給へり

59 רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי׃

ヱホバよ なんぢは我がかうむりたる不義を見たまへり 願はくは我に正しき審判を與へたまへ

60 רָאִ֙יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי׃ ס

なんぢは彼らが我を怨み われを害せんとはかるを凡て見たまへり

61 שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי׃

ヱホバよなんぢは彼らが我を詈り 我を害せんとはかるを凡て聞たまへり

62 שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיֹונָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיֹּֽום׃

かの立て我に逆らふ者等の言語およびその終日われを攻んとて運らす謀計もまた汝これを聞たまへり

63 שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם׃ ס

ねがはくは彼らの起居をかんがみたまへ 我はかれらに歌ひそしらる

64 תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃

ヱホバよ なんぢは彼らが手に爲すところに循がひて報をなし

65 תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם׃

かれらをして心くらからしめたまはん なんぢの呪詛かれらに歸せよ

66 תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה׃ פ

なんぢは震怒をもてかれらを追ひ ヱホバの天の下よりかれらをほろぼし絶たまはん