תהילים 147
| הללו-יה כי-טוב זמרה אלהינו-- כי-נעים נאוה תהלה | 1 |
Alleluya. Herie ye the Lord, for the salm is good; heriyng be myrie, and fair to oure God.
| בונה ירושלם יהוה נדחי ישראל יכנס | 2 |
The Lord schal bilde Jerusalem; and schal gadere togidere the scateryngis of Israel.
| הרפא לשבורי לב ומחבש לעצבותם | 3 |
Which Lord makith hool men contrit in herte; and byndith togidere the sorewes of hem.
| מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא | 4 |
Which noumbrith the multitude of sterris; and clepith names to alle tho.
| גדול אדונינו ורב-כח לתבונתו אין מספר | 5 |
Oure Lord is greet, and his vertu is greet; and of his wisdom is no noumbre.
| מעודד ענוים יהוה משפיל רשעים עדי-ארץ | 6 |
The Lord takith vp mylde men; forsothe he makith low synneris `til to the erthe.
| ענו ליהוה בתודה זמרו לאלהינו בכנור | 7 |
Bifore synge ye to the Lord in knoulechyng; seye ye salm to oure God in an harpe.
| המכסה שמים בעבים-- המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר | 8 |
Which hilith heuene with cloudis; and makith redi reyn to the erthe. Which bryngith forth hei in hillis; and eerbe to the seruice of men.
| נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו | 9 |
Which yyueth mete to her werk beestis; and to the briddys of crowis clepinge hym.
| לא בגבורת הסוס יחפץ לא-בשוקי האיש ירצה | 10 |
He schal not haue wille in the strengthe of an hors; nether it schal be wel plesaunt to hym in the leggis of a man.
| רוצה יהוה את-יראיו-- את-המיחלים לחסדו | 11 |
It is wel plesaunt to the Lord on men that dreden hym; and in hem that hopen on his mercy.
| שבחי ירושלם את-יהוה הללי אלהיך ציון | 12 |
Jerusalem, herie thou the Lord; Syon, herie thou thi God.
| כי-חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך | 13 |
For he hath coumfortid the lockis of thi yatis; he hath blessid thi sones in thee.
| השם-גבולך שלום חלב חטים ישביעך | 14 |
Which hath set thi coostis pees; and fillith thee with the fatnesse of wheete.
| השלח אמרתו ארץ עד-מהרה ירוץ דברו | 15 |
Which sendith out his speche to the erthe; his word renneth swiftli.
| הנתן שלג כצמר כפור כאפר יפזר | 16 |
Which yyueth snow as wolle; spredith abrood a cloude as aische.
| משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמד | 17 |
He sendith his cristal as mussels; who schal suffre bifore the face of his cooldnesse?
| ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו-מים | 18 |
He schal sende out his word, and schal melte tho; his spirit schal blowe, and watris schulen flowe.
| מגיד דברו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל | 19 |
Which tellith his word to Jacob; and hise riytfulnessis and domes to Israel.
| לא עשה כן לכל-גוי-- ומשפטים בל-ידעום הללו-יה | 20 |
He dide not so to ech nacioun; and he schewide not hise domes to hem.
