שמות 1

1 ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו

These are the names of the sons of Israel who came into Egypt with Jacob, each with his household:

2 ראובן שמעון לוי ויהודה

Reuben, Simeon, Levi, and Judah,

3 יששכר זבולן ובנימן

Issachar, Zebulun, and Benjamin,

4 דן ונפתלי גד ואשר

Dan, Naphtali, Gad, and Asher.

5 ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב--שבעים נפש ויוסף היה במצרים

All the people who were descendants of Jacob were seventy in number. Joseph was already in Egypt.

6 וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא

Then Joseph, all his brothers, and all that generation died.

7 ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו--במאד מאד ותמלא הארץ אתם

The Israelites were fruitful, increased greatly in numbers, and became very strong; the land was filled with them.

8 ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף

Now then a new king arose over Egypt, one who did not know about Joseph.

9 ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל--רב ועצום ממנו

He said to his people, “Look, the Israelites are more numerous and stronger than we are.

10 הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ

Come, let us deal with them wisely, otherwise they will continue to grow in numbers, and if war breaks out, they will join our enemies, fight against us, and leave the land.”

11 וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה--את פתם ואת רעמסס

So they put taskmasters over them to oppress them with hard labor. The Israelites built store cities for Pharaoh: Pithom and Rameses.

12 וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל

But the more the Egyptians oppressed them, the more the Israelites increased in numbers and spread. So the Egyptians began to dread the Israelites.

13 ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך

The Egyptians made the Israelites work rigorously.

14 וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה--את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך

They made their lives bitter with hard service with mortar and brick, and with all kinds of work in the fields. All their required work was hard.

15 ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה

Then the king of Egypt spoke to the Hebrew midwives; the name of the one was Shiphrah, and the other Puah.

16 ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה

He said, “When you assist the Hebrew women on the birthstool, observe when they give birth. If it is a son, then you must kill him; but if it is a daughter, then she may live.”

17 ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים

But the midwives feared God and did not do as the king of Egypt ordered them; instead, they let the baby boys live.

18 ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים

The king of Egypt summoned the midwives and said to them, “Why have you done this, and let the baby boys live?”

19 ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו

The midwives answered Pharaoh, “The Hebrew women are not like the Egyptian women. They are vigorous and have finished giving birth before a midwife comes to them.”

20 וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד

God protected these midwives. The people increased in numbers and became very strong.

21 ויהי כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים

Because the midwives feared God, he gave them families.

22 ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון

Pharaoh ordered all his people, “You must throw every son that is born into the river, but every daughter you will let live.”