דברים 32
| האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי | 1 |
Sh'ma ·Hear obey·, oh heavens, and I will speak! Let the earth hear the words of my mouth!
| יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב | 2 |
My doctrine will drop as the rain. My speech will condense as the dew, as the misty rain on the tender grass, as the showers on the herb.
| כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו | 3 |
For I will proclaim Adonai’s name. Ascribe greatness to our God!
| הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא | 4 |
The Rock, his work is perfect, for all his ways are mishpat ·just·. A God of faithfulness who does no wrong, just and right is he.
| שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל | 5 |
They have dealt corruptly with him. They are not his children, because of their defect. They are a perverse and crooked generation.
| ה ליהוה תגמלו זאת-- עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך | 6 |
Is this the way you repay Adonai, foolish and unwise people? Is not he your father who has bought you? He has made you and established you.
| זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך | 7 |
Remember the days of old. Consider the years of many generations. Ask your father, and he will show you; your elders, and they will tell you.
| בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל | 8 |
When haElyon [the Most High] gave to the nations their inheritance, when he separated the children of men, he set the bounds of the peoples according to the number of the children of Israel [God prevails].
| כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו | 9 |
For Adonai’s portion is his people. Jacob [Supplanter] is the lot of his inheritance.
| ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו-- יצרנהו כאישון עינו | 10 |
He found him in a desert land, in the waste howling wilderness. He surrounded him. He cared for him. He kept him as the apple of his eye.
| כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו | 11 |
As an eagle that stirs up her nest, that flutters over her young, he spread abroad his wings, he took them, he bore them on his feathers.
| יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר | 12 |
Adonai alone led him. There was no foreign deity with him.
| ירכבהו על במותי (במתי) ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור | 13 |
He made him ride on the high places of the earth. He ate the increase of the field. He caused him to suck honey out of the rock, oil out of the flinty rock;
| חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר | 14 |
butter from the herd, and milk from the flock, with fat of lambs, rams of the breed of Bashan, and goats, with the finest of the wheat. From the blood of the grape, you drank wine.
| וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו | 15 |
But Jeshurun [Upright one] grew fat, and kicked. You have grown fat. You have grown thick. You have become sleek. Then he abandoned God who made him, and rejected the Rock of his yishu'ah ·salvation·.
| יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו | 16 |
They moved him to jealousy with strange deities. They provoked him to anger with abominations.
| יזבחו לשדים לא אלה-- אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם | 17 |
They sacrificed to demons, not God, to deities that they didn’t know, to new deities that came up recently, which your fathers didn’t dread.
| צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך | 18 |
Of the Rock who became your father, you are unmindful, and have forgotten God who gave you birth.
| וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו | 19 |
Adonai saw and abhorred, because of the provocation of his sons and his daughters.
| ויאמר אסתירה פני מהם-- אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם | 20 |
He said, “I will hide my face from them. I will see what their end will be; for they are a very perverse generation, children in whom is no faithfulness.
| הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם | 21 |
They have moved me to jealousy with that which is not God. They have provoked me to anger with their vanities. I will provoke them to jealousy with those who are not a people. I will provoke them to anger with a foolish nation.
| כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים (Sheol h7585) | 22 |
For a fire is kindled in my anger, that burns to the lowest Sheol ·Place of the dead·, devours the earth with its increase, and sets the foundations of the mountains on fire. (Sheol h7585)
| אספה עלימו רעות חצי אכלה בם | 23 |
“I will heap evils on them. I will spend my arrows on them.
| מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמת אשלח בם עם חמת זחלי עפר | 24 |
They shall be wasted with hunger, and devoured with burning heat and bitter destruction. I will send the teeth of animals on them, with the venom of vipers that glide in the dust.
| מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה--יונק עם איש שיבה | 25 |
Outside the sword will bereave, and in the rooms, terror; on both young man and virgin, the nursing infant with the gray-haired man.
| אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם | 26 |
I said that I would scatter them afar. I would make their memory to cease from among men;
| לולי כעס אויב אגור-- פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידנו רמה ולא יהוה פעל כל זאת | 27 |
were it not that I feared the provocation of the enemy, lest their adversaries should judge wrongly, lest they should say, ‘Our hand is exalted, Adonai has not done all this.’”
| כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה | 28 |
For they are a nation void of counsel. There is no understanding in them.
| לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם | 29 |
Oh that they were wise, that they understood this, that they would consider their latter end!
| איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם ויהוה הסגירם | 30 |
How could one chase a thousand, and two put ten thousand to flight, unless their Rock had sold them, and Adonai had delivered them up?
| כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים | 31 |
For their rock is not as our Rock, even our enemies themselves concede.
| כי מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי רוש-- אשכלת מררת למו | 32 |
For their vine is of the vine of Sodom [Burning], of the fields of Gomorrah [Rebellious people, Tyrants]. Their grapes are poison grapes. Their clusters are bitter.
| חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר | 33 |
Their wine is the poison of serpents, the cruel venom of asps.
| הלא הוא כמס עמדי חתום באוצרתי | 34 |
“Is not this laid up in store with me, sealed up among my treasures?
| לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו | 35 |
Vengeance and recompense is mine, at the time when their foot slides; for the day of their calamity is at hand. Their doom rushes at them.”
| כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב | 36 |
For Adonai will judge his people, and have compassion on his servants, when he sees that their power is gone; that there is no one remaining, shut up or left at large.
| ואמר אי אלהימו-- צור חסיו בו | 37 |
He will say, “Where are their deities, the rock in which they took refuge;
| אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם-- יהי עליכם סתרה | 38 |
which ate the fat of their sacrifices, and drank the wine of their drink offering? Let them rise up and help you! Let them be your protection.
| ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל | 39 |
“See now that I myself am he. There is no elohim ·deity· with me. I kill and I make alive. I wound and I heal. There is no one who can deliver out of my hand.
| כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם | 40 |
For I lift up my hand to heaven and declare, as I live forever,
| אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם | 41 |
if I sharpen my glittering sword, my hand grasps it in judgment; I will take vengeance on my adversaries, and will repay those who hate me.
| אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב | 42 |
I will make my arrows drunk with blood. My sword shall devour flesh with the blood of the slain and the captives, from the head of the leaders of the enemy.”
| הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו | 43 |
Rejoice, you nations, with his people, for he will avenge the blood of his servants. He will take vengeance on his adversaries, and will make atonement for his land and for his people.
| ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת--באזני העם הוא והושע בן נון | 44 |
Moses [Drawn out] came and spoke all the words of this song in the ears of the people, he and Joshua [Salvation Yah] the son of Nun.
| ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה--אל כל ישראל | 45 |
Moses [Drawn out] finished reciting all these words to all Israel [God prevails].
| ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת | 46 |
He said to them, “Set your heart to all the words which I testify to you today, which you shall enjoin your children to observe to do, all the words of this Torah ·Teaching·.
| כי לא דבר רק הוא מכם--כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה | 47 |
For it is no vain thing for you; because it is your life, and through this thing you shall prolong your days in the land, where you go over the Jordan [Descender] to possess it.”
| וידבר יהוה אל משה בעצם היום הזה לאמר | 48 |
Adonai spoke to Moses [Drawn out] that same day, saying,
| עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה | 49 |
“Go up into this mountain of Abarim, to Mount Nebo, which is in the land of Moab [From father], that is across from Jericho [Fragrant, Moon]; and see the land of Canaan [Humbled], which I give to the children of Israel [God prevails] for a possession.
| ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו | 50 |
Die on the mountain where you go up, and be gathered to your people, as Aaron [Light-bringer] your brother died on Mount Hor, and was gathered to his people;
| על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן--על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל | 51 |
because you trespassed against me among the children of Israel [God prevails] at the waters of Meribah [Quarreling] of Kadesh, in the wilderness of Zin; because you didn’t uphold my holiness among the children of Israel [God prevails].
| כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא--אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל | 52 |
For you shall see the land from a distance; but you shall not go there into the land which I give the children of Israel [God prevails].”
