Psalm 102
1 Gebet für einen Elenden, wenn er verzagt vor dem Herrn seine Klage ausschüttet. Herr! Höre mein Gebet, und laß mein Rufen zu Dir kommen!
| תפלה לעני כי-יעטף-- ולפני יהוה ישפך שיחו ב יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא |
2 Verbirg Dein Antlitz nicht vor mir! Neig her zu mir Dein Ohr an meinem Trübsalstage! Erhöre schnell mich, wenn ich rufe!
| אל-תסתר פניך ממני-- ביום צר-לי הטה-אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני |
3 Denn meine Tage schwinden hin wie Rauch; dem Feuer gleich ist mein Gebein verbrannt.
| כי-כלו בעשן ימי ועצמותי כמוקד נחרו |
4 Mein Herz ist dürr, versengt wie Gras; mein täglich Brot vergesse ich zu essen.
| הוכה-כעשב ויבש לבי כי-שכחתי מאכל לחמי |
5 Vor meinem lauten Seufzen klebt mein Gebein im Leib zusammen.
| מקול אנחתי-- דבקה עצמי לבשרי |
6 Dem Pelikan der Wüste gleiche ich, und Eulen in Ruinen bin ich gleich geworden.
| דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות |
7 Beim Wachen bin ich wie ein Vöglein, das einsam auf dem Dache weilt.
| שקדתי ואהיה-- כצפור בודד על-גג |
8 Mich höhnen täglich meine Feinde, und die mich reizen, nehmen mich zum Fluchen.
| כל-היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו |
9 Denn Asche esse ich wie Brot und mische meinen Trank mit Tränen
| כי-אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי |
10 vor Deinem Zorne, Deinem Grimm, wenn Du mich aufhebst und zu Boden wirfst.
| מפני-זעמך וקצפך-- כי נשאתני ותשליכני |
11 Dem langen Schatten gleichen meine Tage; wie Gras verdorre ich.
| ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש |
12 Doch Du, Herr, thronest ewiglich; Dein Name dauert für und für.
| ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר |
13 Du solltest Dich erheben, Dich Sions wieder zu erbarmen. Ihm Gnade zu erweisen, ist es Zeit; denn die bestimmte Frist ist da.
| אתה תקום תרחם ציון כי-עת לחננה כי-בא מועד |
14 So gerne haben Deine Knechte seine Steine und hängen selbst an seinem Schutt in Liebe.
| כי-רצו עבדיך את-אבניה ואת-עפרה יחננו |
15 Die Heiden fürchten dann des Herrn Namen und alle Könige der Erde Deine Herrlichkeit. -
| וייראו גוים את-שם יהוה וכל-מלכי הארץ את-כבודך |
16 Erbaut dem Herrn von neuem Sion und zeigt er sich in seinem Herrschertum,
| כי-בנה יהוה ציון-- נראה בכבודו |
17 und achtet auf der Nackten Flehen, verschmäht er nimmer ihr Gebet,
| פנה אל-תפלת הערער ולא-בזה את-תפלתם |
18 dann schreibe man dies für die Nachwelt auf, damit ein neugeschaffen Volk den Herrn lobpreise!
| תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל-יה |
19 Von seiner heiligen Höhe schaue er herab; der Herr vom Himmel auf die Erde blicke,
| כי-השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל-ארץ הביט |
20 um der Gefangenen Gestöhn zu hören, des Todes Kinder zu befreien!
| לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה |
21 Dann künden sie des Herren Ruhm in Sion und zu Jerusalem sein Lob,
| לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם |
22 wenn sich die Völker allzumal versammeln und Königreiche, um dem Herrn zu dienen. -
| בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את-יהוה |
23 Ermattet bin ich auf dem Weg; verkürzt sind meine Tage.
| ענה בדרך כחו (כחי) קצר ימי |
24 Drum flehe ich: "Mein Gott! Nimm mich nicht weg in meiner Tage Hälfte! Du, dessen Jahre Ewigkeiten währen."
| אמר--אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך |
25 Die Erde, die Du einst gegründet, der Himmel, Deiner Hände Werk,
| לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים |
26 sie schwinden hin, Du aber bleibst. Sie all veralten wie ein Kleid; Du wechselst sie wie ein Gewand. Und wechseln sie,
| המה יאבדו-- ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו |
27 so bleibst Du doch derselbe, und Deine Jahre enden nicht.
| ואתה-הוא ושנותיך לא יתמו |
28 So mögen auch die Kinder Deiner Knechte bleiben, ihr Stamm, solang Du selber bist!
| בני-עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון |
