Job 29

1 Darauf fuhr Job im Vortrag seiner Rede fort:

ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃

2 "Ach, daß ich wäre wie in früheren Monden, wie in den Tagen, da mich Gott beschützte,

מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃

3 als seine Leuchte über meinem Haupte schwebte und ich bei ihrem Scheine mich ins Dunkel wagte!

בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃

4 So, wie ich war, in meiner höchsten Blüte Tagen, da Gott mein Zelt beschirmte,

כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃

5 als der Allmächtige noch mit mir war, als meine Dienerschaft mich noch umgab,

בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃

6 als meine Gäste sich in Dickmilch badeten, als Bäche Öls bei mir den Boten zur Verfügung standen!

ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃

7 Wenn ich zur Stadt hinauf zum Tore ging und auf dem Markte meinen Sitz einnahm,

בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃

8 alsdann verkrochen sich die Knaben, sahn sie mich, und Greise standen auf und blieben stehen.

ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃

9 Die Ratsherrn hielten ein mit Reden und legten auf den Mund die Hand.

שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃

10 Der Edlen Stimme, sie verbarg sich; das Wort blieb ihnen in der Kehle stecken.

קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃

11 Wer von mir hörte, pries mich selig; wer mich erblickte, lobte mich.

כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃

12 Ich half dem Armen, der um Hilfe schrie, dem Waisenkinde, dem hilflosen.

כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃

13 Und armer Menschen Segen kam auf mich; das Herz der Witwe ließ ich jubeln.

ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃

14 Gerechtigkeit war mein Gewand, das gut mir stand, und meine Rechtlichkeit war Mantel mir und Diadem.

צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃

15 Ich war des Blinden Augenlicht und Fuß dem Lahmen.

עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃

16 Den Armen wollte ich ein Vater sein; selbst Fremder Sache führte ich.

אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃

17 Des Bösewichts Gebiß zermalmte ich und riß den Raub ihm aus den Zähnen.

ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃

18 So dachte ich, in meinem Neste stürbe ich; ich lebte soviel Jahre wie der Phönix.

ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃

19 Zum Wasser reichte meine Wurzel tief hinab; in meinen Zweigen nächtigte der Tau,

שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃

20 und neu stets würde meine Herrlichkeit an mir; in meiner Hand verjüngte sich der Bogen.

כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃

21 Mir hörten sie nur zu und warteten und lauschten schweigend meinem Rat.

לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃

22 Wenn ich geredet, sprachen sie nicht mehr; nur meine Rede troff auf sie herab.

אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃

23 Sie warteten auf mich wie auf den Regen; sie lechzten nach mir wie auf Lenzesregen.

ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃

24 Und lächelte ich ihnen zu, so konnten sie's nicht glauben, und sie verschmähten nicht mein heitres Antlitz.

אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃

25 Ich wählte ihren Weg, den sie einschlagen sollten, wie bei der Kriegerschar der König. Ich saß gemächlich obenan wie einer, der den Trauernden Trost spendet." -

אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃