Job 16
1 Darauf erwidert Job und spricht:
| ויען איוב ויאמר |
2 "Desgleichen hörte ich schon viel; ihr alle seid mir leidige Tröster.
| שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם |
3 Sind zweckvoll windige Worte? Oder, was zwingt dich, daß du Rede stehst?
| הקץ לדברי-רוח או מה-ימריצך כי תענה |
4 Wie ihr, so könnte ich auch reden, wärt ihr an meiner Stelle. Ich übertrumpfte euch durch Worte, und schüttelte bloß mit dem Kopfe über euch.
| גם אנכי-- ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי-- אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי |
5 Mit meinem Munde tröstete ich euch, doch Mitleid hielte meine Lippen an.
| אאמצכם במו-פי וניד שפתי יחשך |
6 Wenn aber ich jetzt rede, so wird mein Schmerz doch nicht gelindert. Und unterlaß ich es, was nur verliere ich?
| אם-אדברה לא-יחשך כאבי ואחדלה מה-מני יהלך |
7 So hat man also mich besiegt. Du hast mir das verwirrt, was für mich zeugt,
| אך-עתה הלאני השמות כל-עדתי |
8 hast wehrlos mich gemacht. - Zum Kläger ward er mir und trat mir gegenüber; er sagte mir ins Angesicht, ich löge.
| ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה |
9 Er rümpft die Nase und befeindet mich und knirscht mit seinen Zähnen wider mich, und als mein Feind rollt er die Augen gegen mich.
| אפו טרף וישטמני--חרק עלי בשניו צרי ילטש עיניו לי |
10 Sie sperren gegen mich den Mund weit auf und schlagen mich gar schmählich auf die Wangen; dabei ergänzen sie sich gegenseitig wider mich.
| פערו עלי בפיהם--בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון |
11 Dem Bösewicht gibt Gott mich preis; durch Frevler Hände macht er meine Wunde aufbrechen.
| יסגירני אל אל עויל ועל-ידי רשעים ירטני |
12 Ich lebte ruhig. Da kam im Sturm er gegen mich, ergriff mich an dem Nacken, warf mich hin und machte mich für sich zur Zielscheibe.
| שלו הייתי ויפרפרני-- ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה |
13 Die Pfeile schwirren um mich her. Er spaltet meine Nieren schonungslos und schüttet meine Galle auf den Boden.
| יסבו עלי רביו-- יפלח כליותי ולא יחמל ישפך לארץ מררתי |
14 Er bricht mir Bresche ein um Bresche und rennt gleich einem Kriegsheld wider mich.
| יפרצני פרץ על-פני-פרץ ירץ עלי כגבור |
15 Da habe ich das Trauerkleid mir angenäht und in den Staub mein Horn gebohrt.
| שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני |
16 Vom Weinen rot ist mein Gesicht, und meine Augen sind umflort.
| פני חמרמרה (חמרמרו) מני-בכי ועל עפעפי צלמות |
17 Und doch war schuldlos meine Hand, aufrichtig immer mein Gebet.
| על לא-חמס בכפי ותפלתי זכה |
18 Du, Erde, decke nicht mein Blut, und meinem Klageruf sei keine Schranke!
| ארץ אל-תכסי דמי ואל-יהי מקום לזעקתי |
19 Im Himmel gibt's für mich noch Zeugen und Eideshelfer in den Höhen.
| גם-עתה הנה-בשמים עדי ושהדי במרמים |
20 Fürsprecher sind mir meine Sitten. Mein Auge weint zu Gott,
| מליצי רעי אל-אלוה דלפה עיני |
21 daß er dem Manne Recht verschaffe gegen Gott, so, wie man's bei den Menschen macht und seinesgleichen.
| ויוכח לגבר עם-אלוה ובן-אדם לרעהו |
22 Denn wenig Jahre noch, dann walle ich auf einem Pfade ohne Wiederkehr."
| כי-שנות מספר יאתיו וארח לא-אשוב אהלך |
