Psalm 74
1 Eine Betrachtung Asafs. / Warum, Elohim, hast du uns für immer verworfen? / Warum raucht denn dein Zorn / Gegen die Schafe, die du weidest?
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך |
2 Gedenke doch deiner Gemeinde, die du vor alters erworben, / Die du dir erlöst zum Besitzesstamm! / Des Zionsberges gedenke, auf dem du wohnst!
| זכר עדתך קנית קדם-- גאלת שבט נחלתך הר-ציון זה שכנת בו |
3 Tritt heran zu den ewigen Trümmern! / Der Feind hat alles zerstört im Heiligtum.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל-הרע אויב בקדש |
4 Deine Gegner haben gebrüllt an deiner Versammlungsstätte; / Sie stellten ihre Zeichen als Zeichen auf.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות |
5 Es war, als schwängen Holzhauer die Äxte / Hoch in dem Dickicht des Waldes.
| יודע כמביא למעלה בסבך-עץ קרדמות |
6 Und dann: auf sein Schnitzwerk insgesamt / Hieben sie ein mit Beil und Barten.
| ועת (ועתה) פתוחיה יחד-- בכשיל וכילפות יהלמון |
7 Sie steckten dein Heiligtum in Brand; / Deines Namens Wohnung entweihten sie / Und machten dem Boden sie gleich.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן-שמך |
8 Sie dachten: "Wir wollen sie alle bezwingen." / Sie verbrannten alle Gottesstätten im Lande.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל-מועדי-אל בארץ |
9 Unsre Zeichen sehn wir nimmer; es ist kein Prophet mehr da, / Und niemand ist bei uns, der wüßte, / Wie lange dies Elend noch währen wird.
| אותתינו לא ראינו אין-עוד נביא ולא-אתנו ידע עד-מה |
10 Bis wann, Elohim, soll der Dränger noch höhnen? / Soll der Feind deinen Namen auf immer schmähn?
| עד-מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח |
11 Warum ziehst du zurück deine Hand, deine Rechte? / Zieh sie aus dem Busen — vertilge!
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך (חיקך) כלה |
12 Gott ist doch mein König von alters her, / Der Rettungstaten auf Erden vollbracht.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ |
13 Du hast das Meer gespalten durch deine Macht, / Hast der Drachen Köpfe im Wasser zerschellt.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על-המים |
14 Leviatans Häupter hast du zerschmettert, / Du gabst sie zum Fraße den Wüstentieren.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים |
15 Du ließest sprudeln Quelle und Bach, / Du ließest versiegen beständige Ströme.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן |
16 Dein ist der Tag, dein auch die Nacht. / Leuchte und Sonne hast du bereitet.
| לך יום אף-לך לילה אתה הכינות מאור ושמש |
17 Du hast alle Grenzen der Erde gesetzt, / Sommer und Winter hast du gebildet.
| אתה הצבת כל-גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם |
18 Gedenke: der Feind hat Jahwe geschmäht, / Ein gottloses Volk deinen Namen gehöhnt.
| זכר-זאת--אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך |
19 Gib nicht dem Tiere preis deiner Turteltaube Seele, / Deiner Armen Leben vergiß nicht für immer!
| אל-תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל-תשכח לנצח |
20 Schau auf den Bund! / Denn des Landes Verstecke sind angefüllt, / Und dort wird Gewalttat getrieben.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי-ארץ נאות חמס |
21 Nicht unerhört laß Niedergeschlagene gehn, / Laß deinen Namen Arme und Dürftige preisen!
| אל-ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך |
22 Auf, Elohim! Ficht aus deinen Streit! / Gedenke des: die Gottlosen höhnen dich fort und fort!
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני-נבל כל-היום |
23 Vergiß der Feinde Schmährufe nicht, / Deiner Gegner Toben, das stetig steigt!
| אל-תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד |
