Job 7

1 Ah! Certes, l’homme sur terre a une corvée de soldat, ses jours sont comme les jours d’un mercenaire.

הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו

2 Il est tel qu’un esclave qui aspire à un peu d’ombre, un mercenaire qui attend son salaire.

כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו

3 C’Est ainsi que j’ai eu en partage des mois de misère et qu’on m’a compté des nuits de souffrance.

כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי

4 Lorsque je suis couché et que je dis: "Quand me lèverai-je?" la soirée s’allonge, et je suis rassasié d’insomnies jusqu’à l’aube matinale.

אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף

5 Mon corps est revêtu de vermine et de croûtes terreuses, ma peau est crevassée et se dissout.

לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס

6 Mes jours s’enfuient, plus rapides que la navette, et s’évanouissent sans espoir.

ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה

7 Souviens-toi ô Dieu, que ma vie est un souffle: mon œil ne verra plus le bonheur.

זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב

8 Le regard qui m’a aperçu ne se posera plus sur moi tu me fixes de ton regard, et c’en est fait de moi.

לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני

9 La nuée se dissipe et disparaît; ainsi celui qui descend au Cheol n’en remonte plus. (Sheol h7585)

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585)

10 Il ne retourne plus dans sa maison, et sa demeure ne le reconnaît plus.

לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו

11 Aussi ne mettrai-je pas de frein à ma bouche: je veux parler dans la détresse de mon esprit, me plaindre dans l’amertume de mon âme.

גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי

12 Suis-je donc la mer ou bien un monstre marin, que tu poses une barrière autour de moi?

הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר

13 Quand je m’imagine que mon lit me consolera, que ma couche enlèvera quelque peu de ma douleur,

כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי

14 tu m’effraies par des songes, tu m’épouvantes par des visions,

וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני

15 de sorte que mon âme souhaite une fin violente, préférant le trépas, à ce corps misérable.

ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי

16 Je suis plein de dégoût: je ne vivrai pas éternellement, donne-moi quelque relâche, car mes jours ne sont qu’un souffle.

מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי

17 Qu’est-ce que le mortel que tu le prises tant et portes ton attention sur lui?

מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך

18 Pourquoi lui demander des comptes chaque matin et l’éprouver à tout instant?

ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו

19 Jusqu’à quand refuseras-tu de te détourner de moi et de me laisser respirer assez de temps pour avaler ma salive?

כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי

20 Si j’ai failli, qu’ai-je fait contre-toi, ô sévère gardien des hommes? Pourquoi me prendre comme ta cible et faire que je sois à charge à moi-même?

חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא

21 Que ne pardonnes-tu ma faute, que n’effaces-tu mon péché? Bien vite je serais couché dans la poussière: tu me chercherais, et je n’y serais plus.

ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני