Psalms 142

1 A contemplation by David, when he was in the cave. A Prayer. I cry with my voice to the LORD. With my voice, I ask the LORD for mercy.

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה ב קולי אל-יהוה אזעק קולי אל-יהוה אתחנן

2 I pour out my complaint before him. I tell him my troubles.

אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד

3 When my spirit was overwhelmed within me, you knew my route. On the path in which I walk, they have hidden a snare for me.

בהתעטף עלי רוחי-- ואתה ידעת נתיבתי בארח-זו אהלך-- טמנו פח לי

4 Look on my right, and see; for there is no one who is concerned for me. Refuge has fled from me. No one cares for my soul.

הביט ימין וראה-- ואין-לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי

5 I cried to you, LORD. I said, “You are my refuge, my portion in the land of the living.”

זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים

6 Listen to my cry, for I am in desperate need. Deliver me from my persecutors, for they are too strong for me.

הקשיבה אל-רנתי-- כי-דלותי-מאד הצילני מרדפי-- כי אמצו ממני

7 Bring my soul out of prison, that I may give thanks to your name. The righteous will surround me, for you will be good to me.

הוציאה ממסגר נפשי-- להודות את-שמך בי יכתרו צדיקים-- כי תגמל עלי