Romans 9
1 I tell the truth in Christ. I am not lying, my conscience testifying with me in the Holy Spirit
| אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃ |
2 that I have great sorrow and unceasing pain in my heart.
| כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃ |
3 For I could wish that I myself were accursed from Christ for my brothers’ sake, my relatives according to the flesh
| כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃ |
4 who are Israelites; whose is the adoption, the glory, the covenants, the giving of the law, the service, and the promises;
| אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃ |
5 of whom are the fathers, and from whom is Christ as concerning the flesh, who is over all, God, blessed forever. Amen. (aiōn g165)
| ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃ (aiōn g165) |
6 But it is not as though the word of God has come to nothing. For they are not all Israel that are of Israel.
| אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃ |
7 Neither, because they are Abraham’s offspring, are they all children. But, “your offspring will be accounted as from Isaac.”
| ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃ |
8 That is, it is not the children of the flesh who are children of God, but the children of the promise are counted as heirs.
| כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃ |
9 For this is a word of promise: “At the appointed time I will come, and Sarah will have a son.”
| כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃ |
10 Not only so, but Rebekah also conceived by one, by our father Isaac.
| ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃ |
11 For being not yet born, neither having done anything good or bad, that the purpose of God according to election might stand, not of works, but of him who calls,
| כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃ |
12 it was said to her, “The elder will serve the younger.”
| נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃ |
13 Even as it is written, “Jacob I loved, but Esau I hated.”
| ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃ |
14 What shall we say then? Is there unrighteousness with God? May it never be!
| אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃ |
15 For he said to Moses, “I will have mercy on whom I have mercy, and I will have compassion on whom I have compassion.”
| כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃ |
16 So then it is not of him who wills, nor of him who runs, but of God who has mercy.
| ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃ |
17 For the Scripture says to Pharaoh, “For this very purpose I caused you to be raised up, that I might show in you my power, and that my name might be proclaimed in all the earth.”
| כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃ |
18 So then, he has mercy on whom he desires, and he hardens whom he desires.
| ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃ |
19 You will say then to me, “Why does he still find fault? For who withstands his will?”
| וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃ |
20 But indeed, O man, who are you to reply against God? Will the thing formed ask him who formed it, “Why did you make me like this?”
| אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃ |
21 Or hasn’t the potter a right over the clay, from the same lump to make one part a vessel for honor, and another for dishonor?
| אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃ |
22 What if God, willing to show his wrath and to make his power known, endured with much patience vessels of wrath prepared for destruction,
| ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃ |
23 and that he might make known the riches of his glory on vessels of mercy, which he prepared beforehand for glory—
| להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃ |
24 us, whom he also called, not from the Jews only, but also from the Gentiles?
| והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃ |
25 As he says also in Hosea, “I will call them ‘my people,’ which were not my people; and her ‘beloved,’ who was not beloved.”
| כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃ |
26 “It will be that in the place where it was said to them, ‘You are not my people,’ there they will be called ‘children of the living God.’”
| והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃ |
27 Isaiah cries concerning Israel, “If the number of the children of Israel are as the sand of the sea, it is the remnant who will be saved;
| וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃ |
28 for he will finish the work and cut it short in righteousness, because the Lord will make a short work upon the earth.”
| כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃ |
29 As Isaiah has said before, “Unless the Lord of Armies had left us a seed, we would have become like Sodom, and would have been made like Gomorrah.”
| וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃ |
30 What shall we say then? That the Gentiles, who didn’t follow after righteousness, attained to righteousness, even the righteousness which is of faith;
| ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃ |
31 but Israel, following after a law of righteousness, didn’t arrive at the law of righteousness.
| וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃ |
32 Why? Because they didn’t seek it by faith, but as it were by works of the law. They stumbled over the stumbling stone,
| ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃ |
33 even as it is written, “Behold, I lay in Zion a stumbling stone and a rock of offense; and no one who believes in him will be disappointed.”
| ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃ |
