Luke 20
1 On one of those days, as he was teaching the people in the temple and preaching the Good News, the priests and scribes came to him with the elders.
| ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃ |
2 They asked him, “Tell us: by what authority do you do these things? Or who is giving you this authority?”
| ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃ |
3 He answered them, “I also will ask you one question. Tell me:
| ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃ |
4 the baptism of John, was it from heaven, or from men?”
| טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃ |
5 They reasoned with themselves, saying, “If we say, ‘From heaven,’ he will say, ‘Why didn’t you believe him?’
| ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃ |
6 But if we say, ‘From men,’ all the people will stone us, for they are persuaded that John was a prophet.”
| ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃ |
7 They answered that they didn’t know where it was from.
| ויענו לא ידענו מאין׃ |
8 Jesus said to them, “Neither will I tell you by what authority I do these things.”
| ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃ |
9 He began to tell the people this parable: “A man planted a vineyard and rented it out to some farmers, and went into another country for a long time.
| ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃ |
10 At the proper season, he sent a servant to the farmers to collect his share of the fruit of the vineyard. But the farmers beat him and sent him away empty.
| ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃ |
11 He sent yet another servant, and they also beat him and treated him shamefully, and sent him away empty.
| ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃ |
12 He sent yet a third, and they also wounded him and threw him out.
| ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃ |
13 The lord of the vineyard said, ‘What shall I do? I will send my beloved son. It may be that seeing him, they will respect him.’
| ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃ |
14 “But when the farmers saw him, they reasoned among themselves, saying, ‘This is the heir. Come, let’s kill him, that the inheritance may be ours.’
| וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃ |
15 Then they threw him out of the vineyard and killed him. What therefore will the lord of the vineyard do to them?
| ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃ |
16 He will come and destroy these farmers, and will give the vineyard to others.” When they heard that, they said, “May that never be!”
| יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃ |
17 But he looked at them and said, “Then what is this that is written, ‘The stone which the builders rejected was made the chief cornerstone’?
| ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃ |
18 Everyone who falls on that stone will be broken to pieces, but it will crush whomever it falls on to dust.”
| כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃ |
19 The chief priests and the scribes sought to lay hands on him that very hour, but they feared the people—for they knew he had spoken this parable against them.
| ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃ |
20 They watched him and sent out spies, who pretended to be righteous, that they might trap him in something he said, so as to deliver him up to the power and authority of the governor.
| ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃ |
21 They asked him, “Teacher, we know that you say and teach what is right, and aren’t partial to anyone, but truly teach the way of God.
| וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃ |
22 Is it lawful for us to pay taxes to Caesar, or not?”
| המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃ |
23 But he perceived their craftiness, and said to them, “Why do you test me?
| ויכר את נכליהם ויאמר להם׃ |
24 Show me a denarius. Whose image and inscription are on it?” They answered, “Caesar’s.”
| מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃ |
25 He said to them, “Then give to Caesar the things that are Caesar’s, and to God the things that are God’s.”
| ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃ |
26 They weren’t able to trap him in his words before the people. They marveled at his answer and were silent.
| ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃ |
27 Some of the Sadducees came to him, those who deny that there is a resurrection.
| ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃ |
28 They asked him, “Teacher, Moses wrote to us that if a man’s brother dies having a wife, and he is childless, his brother should take the wife and raise up children for his brother.
| מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃ |
29 There were therefore seven brothers. The first took a wife, and died childless.
| והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃ |
30 The second took her as wife, and he died childless.
| ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃ |
31 The third took her, and likewise the seven all left no children, and died.
| ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃ |
32 Afterward the woman also died.
| ובאחרונה מתה גם האשה׃ |
33 Therefore in the resurrection whose wife of them will she be? For the seven had her as a wife.”
| והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃ |
| ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃ (aiōn g165) |
35 But those who are considered worthy to attain to that age and the resurrection from the dead neither marry nor are given in marriage. (aiōn g165)
| והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃ (aiōn g165) |
36 For they can’t die any more, for they are like the angels and are children of God, being children of the resurrection.
| כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃ |
37 But that the dead are raised, even Moses showed at the bush, when he called the Lord ‘The God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.’
| וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃ |
38 Now he is not the God of the dead, but of the living, for all are alive to him.”
| והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃ |
39 Some of the scribes answered, “Teacher, you speak well.”
| ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃ |
40 They didn’t dare to ask him any more questions.
| ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃ |
41 He said to them, “Why do they say that the Christ is David’s son?
| ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃ |
42 David himself says in the book of Psalms, ‘The Lord said to my Lord, “Sit at my right hand,
| והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃ |
43 until I make your enemies the footstool of your feet.”’
| עד אשית איביך הדם לרגליך׃ |
44 “David therefore calls him Lord, so how is he his son?”
| הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃ |
45 In the hearing of all the people, he said to his disciples,
| ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃ |
46 “Beware of those scribes who like to walk in long robes, and love greetings in the marketplaces, the best seats in the synagogues, and the best places at feasts;
| הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃ |
47 who devour widows’ houses, and for a pretense make long prayers. These will receive greater condemnation.”
| הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃ |
