Psalms 50
1 A Psalm of Asaph. The mighty God, [even] the LORD, hath spoken, and called the earth from the rising to the setting of the sun.
| מזמור לאסף אל אלהים יהוה-- דבר ויקרא-ארץ ממזרח-שמש עד-מבאו |
2 Out of Zion, the perfection of beauty, God hath shined.
| מציון מכלל-יפי-- אלהים הופיע |
3 Our God shall come, and shall not keep silence: a fire shall devour before him, and it shall be very tempestuous around him.
| יבא אלהינו ואל-יחרש אש-לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד |
4 He shall call to the heavens from above, and to the earth, that he may judge his people.
| יקרא אל-השמים מעל ואל-הארץ לדין עמו |
5 Gather my saints together to me; those that have made a covenant with me by sacrifice.
| אספו-לי חסידי-- כרתי בריתי עלי-זבח |
6 And the heavens shall declare his righteousness: for God [is] judge himself. (Selah)
| ויגידו שמים צדקו כי-אלהים שפט הוא סלה |
7 Hear, O my people, and I will speak; O Israel, and I will testify against thee: I [am] God, [even] thy God.
| שמעה עמי ואדברה-- ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי |
8 I will not reprove thee for thy sacrifices or thy burnt-offerings, [to have been] continually before me.
| לא על-זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד |
9 I will take no bullock out of thy house, [nor] he-goats out of thy folds.
| לא-אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים |
10 For every beast of the forest [is] mine, [and] the cattle upon a thousand hills.
| כי-לי כל-חיתו-יער בהמות בהררי-אלף |
11 I know all the fowls of the mountains: and the wild beasts of the field [are] mine.
| ידעתי כל-עוף הרים וזיז שדי עמדי |
12 If I were hungry, I would not tell thee: for the world [is] mine, and the fullness thereof.
| אם-ארעב לא-אמר לך כי-לי תבל ומלאה |
13 Will I eat the flesh of bulls, or drink the blood of goats?
| האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה |
14 Offer to God thanksgiving; and pay thy vows to the Most High:
| זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך |
15 And call upon me in the day of trouble: I will deliver thee, and thou shalt glorify me.
| וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני |
16 But to the wicked God saith, What hast thou to do to declare my statutes, or [that] thou shouldest take my covenant in thy mouth?
| ולרשע אמר אלהים מה-לך לספר חקי ותשא בריתי עלי-פיך |
17 Seeing thou hatest instruction, and castest my words behind thee.
| ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך |
18 When thou sawest a thief, then thou consentedst with him, and hast been partaker with adulterers.
| אם-ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך |
19 Thou givest thy mouth to evil, and thy tongue frameth deceit.
| פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה |
20 Thou sittest [and] speakest against thy brother; thou slanderest thy own mother's son.
| תשב באחיך תדבר בבן-אמך תתן-דפי |
21 These [things] hast thou done, and I kept silence; thou thoughtest that I was altogether [such an one] as thyself: [but] I will reprove thee, and set [them] in order before thine eyes.
| אלה עשית והחרשתי-- דמית היות-אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך |
22 Now consider this, ye that forget God, lest I tear [you] in pieces, and [there be] none to deliver.
| בינו-נא זאת שכחי אלוה פן-אטרף ואין מציל |
23 Whoever offereth praise glorifieth me: and to him that ordereth [his] deportment [aright] will I show the salvation of God.
| זבח תודה יכבדנני ושם דרך--אראנו בישע אלהים |
