Job 16

1 Then responded Job, and said: —

ויען איוב ויאמר

2 I have heard many such things, Wearisome comforters, are ye all!

שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם

3 Is there to be an end to windy words? Or what so strongly exciteth thee, that thou must respond?

הקץ לדברי-רוח או מה-ימריצך כי תענה

4 I also, like you, could speak, —If your soul were in the place of my soul, I could string together words against you, and could therewith shake over you my head.

גם אנכי-- ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי-- אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי

5 I could make you determined, by my mouth, and then my lip-solace should restrain you.

אאמצכם במו-פי וניד שפתי יחשך

6 Though I do speak, unassuaged is my stinging pain, —And, if I forbear, of what am I relieved?

אם-אדברה לא-יחשך כאבי ואחדלה מה-מני יהלך

7 But, now, hath he wearied me, thou hast destroyed all my family;

אך-עתה הלאני השמות כל-עדתי

8 And, having captured me, it hath served, as a witness; and so my wasting away hath risen up against me, in my face, it answereth.

ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה

9 His anger, hath torn and persecuted me, He hath gnashed upon me with his teeth, Mine adversary, hath sharpened his eyes for me.

אפו טרף וישטמני--חרק עלי בשניו צרי ילטש עיניו לי

10 They have gaped upon me with their mouth, With reproach, have they smitten my cheek, Together, against me, have they closed their ranks.

פערו עלי בפיהם--בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון

11 GOD doth abandon me to him that is perverse, and, into the hands of the lawless, he throweth me headlong.

יסגירני אל אל עויל ועל-ידי רשעים ירטני

12 At ease, was I when he shattered me, Yea he seized me by my neck, and dashed me in pieces, then set me up for himself as a mark:

שלו הייתי ויפרפרני-- ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה

13 His archers came round against me, He clave asunder my reins, and spared not, He poured out, on the earth, my gall:

יסבו עלי רביו-- יפלח כליותי ולא יחמל ישפך לארץ מררתי

14 He made a breach in me, breach upon breach, He ran upon me, like a mighty man.

יפרצני פרץ על-פני-פרץ ירץ עלי כגבור

15 Sackcloth, sewed I on my skin, and rolled—in the dust—my horn:

שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני

16 My face, is reddened from weeping, and, upon mine eyelashes, is the death-shade: —

פני חמרמרה (חמרמרו) מני-בכי ועל עפעפי צלמות

17 Though no violence was in my hands, and, my prayer, was pure.

על לא-חמס בכפי ותפלתי זכה

18 O earth! do not cover my blood, and let there be no place for mine outcry.

ארץ אל-תכסי דמי ואל-יהי מקום לזעקתי

19 Even now, lo! in the heavens, is my witness,

גם-עתה הנה-בשמים עדי ושהדי במרמים

20 And, he that voucheth for me is on high. My friends are, they who scorn me, Unto GOD, hath mine eye shed tears: —

מליצי רעי אל-אלוה דלפה עיני

21 That one might plead, for a man, with GOD, —Even a son of man, for his friend!

ויוכח לגבר עם-אלוה ובן-אדם לרעהו

22 When, a few years, come, then, by a path by which I shall not return, shall I depart.

כי-שנות מספר יאתיו וארח לא-אשוב אהלך