Psalms 74
1 “A psalm of Asaph.” O God! why hast thou cast us off for ever? Why doth thine anger smoke against the flock of thy pasture?
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך |
2 Remember the people which thou didst purchase of old; Thine own inheritance, which thou didst redeem; That Mount Zion, where thou once didst dwell!
| זכר עדתך קנית קדם-- גאלת שבט נחלתך הר-ציון זה שכנת בו |
3 Hasten thy steps to those utter desolations! Every thing in the sanctuary hath the enemy abused!
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל-הרע אויב בקדש |
4 Thine enemies roar in the place of thine assemblies; Their own symbols have they set up for signs.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות |
5 They appear like those who raise the axe against a thicket;
| יודע כמביא למעלה בסבך-עץ קרדמות |
6 They have broken down the carved work of thy temple with axes and hammers;
| ועת (ועתה) פתוחיה יחד-- בכשיל וכילפות יהלמון |
7 They have cast fire into thy sanctuary; They have profaned, and cast to the ground, the dwelling-place of thy name.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן-שמך |
8 They said in their hearts, “Let us destroy them all together!” They have burned all God's places of assembly in the land.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל-מועדי-אל בארץ |
9 We no longer see our signs; There is no prophet among us, Nor any one that knoweth how long this desolation shall endure.
| אותתינו לא ראינו אין-עוד נביא ולא-אתנו ידע עד-מה |
10 How long, O God! shall the adversary revile? Shall the enemy blaspheme thy name for ever?
| עד-מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח |
11 Why withdrawest thou thy hand, even thy right hand? Take it from thy bosom, and destroy!
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך (חיקך) כלה |
12 Yet God was our king of old, Working salvation in the midst of the earth.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ |
13 Thou didst divide the sea by thy power; Thou didst crush the heads of the sea-monsters in the waters.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על-המים |
14 Thou didst break in pieces the head of the crocodile; Thou gavest him for food to the inhabitants of the desert.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים |
15 Thou didst cleave forth the fountain and the stream; Thou didst dry up perennial rivers.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן |
16 Thine is the day, and thine the night; Thou didst prepare the light and the sun.
| לך יום אף-לך לילה אתה הכינות מאור ושמש |
17 Thou didst establish all the boundaries of the earth; Thou didst make summer and winter.
| אתה הצבת כל-גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם |
18 O remember that the enemy hath reviled Jehovah; That an impious people hath blasphemed thy name!
| זכר-זאת--אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך |
19 Give not up the life of thy turtle-dove to the wild beast; Forget not for ever thine afflicted people!
| אל-תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל-תשכח לנצח |
20 Have regard to thy covenant! For all the dark places of the land are full of the abodes of cruelty.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי-ארץ נאות חמס |
21 O let not the afflicted go away ashamed! Let the poor and needy praise thy name!
| אל-ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך |
22 Arise, O God! maintain thy cause! Remember how the impious revileth thee daily!
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני-נבל כל-היום |
23 Forget not the clamor of thine adversaries, —The noise of thine enemies, which continually increaseth!
| אל-תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד |
