Acts 7
1 Then said the high priest, Are these things so?
| ”האם נכונות ההאשמות האלה?“שאל הכהן הגדול את סטפנוס. |
2 And he said, Men, brethren, and fathers, hearken; The God of glory appeared unto our father Abraham, when he was in Mesopotamia, before he dwelt in Charran,
| ”הקשיבו אלי, אנשים, אחים וזקנים נכבדים!“השיב סטפנוס.”אלוהי הכבוד נגלה אל אברהם אבינו בארם נהריים, לפני שיצא לחרן, |
3 And said unto him, Get thee out of thy country, and from thy kindred, and come into the land which I shall shew thee.
| ואמר לו לעזוב את ארץ מולדתו, להיפרד מבני משפחתו וללכת אל הארץ שה׳ ינחה אותו אליה. |
4 Then came he out of the land of the Chaldæans, and dwelt in Charran: and from thence, when his father was dead, he removed him into this land, wherein ye now dwell.
| אברהם עזב את אור כשדים וגר בחרן עד מות אביו. לאחר מכן הביא אותו ה׳ לכאן, לארץ הזאת אשר אתם גרים בה עכשיו. |
5 And he gave him none inheritance in it, no, not [so much as] to set his foot on: yet he promised that he would give it to him for a possession, and to his seed after him, when [as yet] he had no child.
| אלוהים לא נתן לאברהם רכוש משלו – אפילו לא חלקת־אדמה קטנה; הוא רק הבטיח לו שבמרוצת הזמן תשתייך כל הארץ לאברהם ולצאצאיו, אך כי באותה עת לא היה לו עדיין ילד. |
6 And God spake on this wise, That his seed should sojourn in a strange land; and that they should bring them into bondage, and entreat [them] evil four hundred years.
| כמו־כן אמר לו אלוהים שצאצאיו אלה יעזבו את ארצם ויגורו בארץ זרה, ושם יהיו עבדים במשך ארבע מאות שנה. |
7 And the nation to whom they shall be in bondage will I judge, said God: and after that shall they come forth, and serve me in this place.
| אולם אלוהים הבטיח לאברהם שיעניש את הארץ אשר תשעבד אותם, ושלאחר מכן יצאו ויעבדו אותו כאן. |
8 And he gave him the covenant of circumcision: and so [Abraham] begat Isaac, and circumcised him the eighth day; and Isaac [begat] Jacob; and Jacob [begat] the twelve patriarchs.
| ”באותה עת נתן ה׳ לאברהם את מצוות המילה, כהוכחה לברית שכרת עם אברהם, וכאשר נולד בנו יצחק מל אותו אברהם ביום השמיני לחייו. כעבור זמן יצחק מל את יעקב, ויעקב את שנים־עשר האבות. |
9 And the patriarchs, moved with envy, sold Joseph into Egypt: but God was with him,
| ”אותם אנשים שהיו לאבות האומה הישראלית קנאו ביוסף אחיהם, ומכרו אותו כעבד לישמעאלים שהיו בדרכם למצרים. אולם אלוהים היה עם יוסף |
10 And delivered him out of all his afflictions, and gave him favour and wisdom in the sight of Pharaoh king of Egypt; and he made him governor over Egypt and all his house.
| והציל אותו מכל צרותיו. אלוהים העניק ליוסף חן רב וחכמה בלתי־רגילה, אשר מצאו־חן בעיני פרעה מלך מצרים, ומשום כך מינה אותו פרעה למושל על כל ארץ מצרים ולאחראי על כל ענייני הארמון. |
11 Now there came a dearth over all the land of Egypt and Chanaan, and great affliction: and our fathers found no sustenance.
| ”כעבור זמן־מה שרר רעב כבד אשר גרם סבל רב במצרים ובכנען, ולאבותינו לא היה מה לאכול. |
12 But when Jacob heard that there was corn in Egypt, he sent out our fathers first.
| כאשר שמע יעקב שיש עדיין אוכל במצרים, שלח לשם את בניו בפעם הראשונה כדי לקנות מה שיוכלו להשיג. |
13 And at the second [time] Joseph was made known to his brethren; and Joseph’s kindred was made known unto Pharaoh.
| בביקורם השני במצרים גילה להם יוסף את זהותו ואף הציג אותם לפני פרעה. |
14 Then sent Joseph, and called his father Jacob to [him], and all his kindred, threescore and fifteen souls.
| יוסף שלח להביא מארץ כנען את יעקב אביו ואת כל בני־משפחתו, כולם יחד מנו שבעים וחמש איש, והזמין אותם לגור איתו במצרים. |
15 So Jacob went down into Egypt, and died, he, and our fathers,
| וכך ירד יעקב למצרים. לאחר שמתו יעקב ובניו, |
16 And were carried over into Sychem, and laid in the sepulchre that Abraham bought for a sum of money of the sons of Emmor [the father] of Sychem.
| נלקחו גופותיהם לשכם ונקברו בקבר שקנה אברהם מיד בני־חמור. |
17 But when the time of the promise drew nigh, which God had sworn to Abraham, the people grew and multiplied in Egypt,
| ”כשקרב המועד שקבע אלוהים לשחרור בני־ישראל מעבדותם, כפי שהבטיח לאברהם אבינו, התרבה עם ישראל במצרים במהירות גדולה. |
18 Till another king arose, which knew not Joseph.
| ואז עלה לשלטון מלך אשר לא כיבד את זכרו של יוסף. |
19 The same dealt subtilly with our kindred, and evil entreated our fathers, so that they cast out their young children, to the end they might not live.
| מלך זה נהג בעמנו ברשעות ובאכזריות, וציווה על אבותינו להפקיר את ילדיהם למוות. |
20 In which time Moses was born, and was exceeding fair, and nourished up in his father’s house three months:
| באותה תקופה נולד משה, שהיה טוב בעיני אלוהים, והוריו הסתירוהו בביתם במשך שלושה חודשים. |
21 And when he was cast out, Pharaoh’s daughter took him up, and nourished him for her own son.
| כשלא יכלו הוריו להסתיר אותו יותר נאלצו להוציאו מן הבית, מצאה אותו בת פרעה ואימצה אותו לה לבן. |
22 And Moses was learned in all the wisdom of the Egyptians, and was mighty in words and in deeds.
| משה לומד בכל חכמת מצרים, גדל והיה לנואם מחונן ולאיש־מעשים דגול. |
23 And when he was full forty years old, it came into his heart to visit his brethren the children of Israel.
| ”יום אחד עלה בדעתו של משה לבקר את אחיו בני־ישראל, והוא בן ארבעים. |
24 And seeing one [of them] suffer wrong, he defended [him], and avenged him that was oppressed, and smote the Egyptian:
| בעת ביקורו ראה איש מצרי מתאכזר אל ישראלי. משה ניגש אל המצרי והרג אותו. |
25 For he supposed his brethren would have understood how that God by his hand would deliver them: but they understood not.
| הוא קיווה שאחיו יבינו שאלוהים שלח אותו לעזור להם, אך הם לא הבינו זאת. |
26 And the next day he shewed himself unto them as they strove, and would have set them at one again, saying, Sirs, ye are brethren; why do ye wrong one to another?
| ”למחרת שוב ביקר משה את בני־עמו, והפעם ראה שני ישראלים רבים ביניהם. הוא ניסה להפריד ביניהם ואמר:’הרי אחים אתם; מדוע אתם מתקוטטים?‘ |
27 But he that did his neighbour wrong thrust him away, saying, Who made thee a ruler and a judge over us?
| ”אולם האיש שהחל בקטטה דרש ממשה להסתלק ולא להתערב.’מי מינה אותך למושל ושופט עלינו?‘שאל. |
28 Wilt thou kill me, as thou diddest the Egyptian yesterday?
| ’האם אתה עומד להרוג אותי כשם שהרגת אתמול את המצרי?‘“ |
29 Then fled Moses at this saying, and was a stranger in the land of Madian, where he begat two sons.
| לשמע דברים אלה ברח משה למדיין, ושם נולדו שני בניו. |
30 And when forty years were expired, there appeared to him in the wilderness of mount Sina an angel of the Lord in a flame of fire in a bush.
| ”כעבור ארבעים שנה נגלה אליו מלאך ה׳ במדבר הר־סיני מתוך הסנה הבוער. |
31 When Moses saw [it], he wondered at the sight: and as he drew near to behold [it], the voice of the Lord came unto him,
| המראה הבלתי־רגיל הפליא את משה; הוא רץ אל הסנה כדי להביט בו מקרוב, ואז שמע את קול ה׳: |
32 [Saying], I [am] the God of thy fathers, the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob. Then Moses trembled, and durst not behold.
| ’אנוכי אלוהי אבותיך – אלוהי אברהם, יצחק ויעקב!‘משה רעד מפחד ולא העז להרים את עיניו. |
33 Then said the Lord to him, Put off thy shoes from thy feet: for the place where thou standest is holy ground.
| ”לפני כן אמר אלוהים למשה:’של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת־קודש הוא‘. |
34 I have seen, I have seen the affliction of my people which is in Egypt, and I have heard their groaning, and am come down to deliver them. And now come, I will send thee into Egypt.
| ואלוהים המשיך:’ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים, ואת צעקתם שמעתי… וארד להצילו… ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני־ישראל ממצרים‘. |
35 This Moses whom they refused, saying, Who made thee a ruler and a judge? the same did God send [to be] a ruler and a deliverer by the hand of the angel which appeared to him in the bush.
| ”המדובר באותו משה אשר בני־ישראל דחוהו זמן־מה קודם לכן כאשר מחו:’מי מינה אותך למושל ושופט עלינו?‘אותו משה נשלח אליהם עתה להיות להם למנהיג ולמושיע! |
36 He brought them out, after that he had shewed wonders and signs in the land of Egypt, and in the Red sea, and in the wilderness forty years.
| בעזרת ניסים גדולים וכבירים הוציא משה את עמו מארץ מצרים, העבירם דרך ים סוף, ולאחר מכן נדד איתם במדבר ארבעים שנה. |
37 This is that Moses, which said unto the children of Israel, A prophet shall the Lord your God raise up unto you of your brethren, like unto me; him shall ye hear.
| זהו אותו משה אשר אמר לבני־ישראל:’נביא מקרבכם – מאחיכם – כמוני, יקים לכם אלוהים, אליו תשמעון‘. |
38 This is he, that was in the church in the wilderness with the angel which spake to him in the mount Sina, and [with] our fathers: who received the lively oracles to give unto us:
| כשהתקהלו בני־ישראל במדבר, משה היה האיש שתיווך בינם לבין המלאך שנתן להם את תורת ה׳ – את דבר האלוהים החי – בהר סיני. |
39 To whom our fathers would not obey, but thrust [him] from them, and in their hearts turned back again into Egypt,
| ”אולם אבותינו דחו את משה ורצו לשוב למצרים. |
40 Saying unto Aaron, Make us gods to go before us: for [as for] this Moses, which brought us out of the land of Egypt, we wot not what is become of him.
| ’עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפננו‘, ביקשו מאהרון,’כי איננו יודעים מה קרה למשה אשר הוציא אותנו מארץ מצרים‘. |
41 And they made a calf in those days, and offered sacrifice unto the idol, and rejoiced in the works of their own hands.
| וכך עשו להם בני ישראל עגל־זהב, הקריבו לו קורבנות, ושמחו באליל שיצרו במו ידיהם. |
42 Then God turned, and gave them up to worship the host of heaven; as it is written in the book of the prophets, O ye house of Israel, have ye offered to me slain beasts and sacrifices [by the space of] forty years in the wilderness?
| ”משום כך פנה להם ה׳ עורף והניח להם לסגוד לשמש, לירח ולכוכבים כמו לאלים! בספר עמוס שואל ה׳ את עם ישראל:’הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה, בית ישראל? |
43 Yea, ye took up the tabernacle of Moloch, and the star of your god Remphan, figures which ye made to worship them: and I will carry you away beyond Babylon.
| לא! התעניינותכם האמיתית הייתה באלילים שלכם: בסוכתו של מולך, בכוכבו של ריפן, ובכל הצלמים שעשיתם לכם. משום כך אגרש אתכם מכאן לארץ רחוקה – עד מעבר לבבל אגלה אתכם!‘. |
44 Our fathers had the tabernacle of witness in the wilderness, as he had appointed, speaking unto Moses, that he should make it according to the fashion that he had seen.
| ”במשך נדודיהם במדבר נשאו אותם אבותינו את משכן העדות, ובתוכו שמרו את לוחות־הברית. משכן זה נבנה בדיוק לפי הדגם שהראה אלוהים למשה. |
45 Which also our fathers that came after brought in with Jesus into the possession of the Gentiles, whom God drave out before the face of our fathers, unto the days of David;
| שנים רבות לאחר מכן, כשפקד יהושע על הקרבות נגד הגויים שישבו בכנען, הביאו האבות את המשכן הזה אל ארצם החדשה, ושם הוא נשאר עד ימי דוד המלך. |
46 Who found favour before God, and desired to find a tabernacle for the God of Jacob.
| ”דוד, שמצא־חן בעיני אלוהים, ביקש את הזכות לבנות מקדש קבע לאלוהי יעקב. |
47 But Solomon built him an house.
| אולם רק בנו של דוד, שלמה, זכה לבנות את המקדש הזה. |
48 Howbeit the most High dwelleth not in temples made with hands; as saith the prophet,
| ובכל זאת, אלוהים אינו שוכן במקדש מעשה ידי־אדם.’השמים כסאי‘, אמר ה׳ בפי ישעיהו הנביא,’והארץ – הדום רגלי. אי־זה בית אשר תבנו לי? ואי־זה מקום מנוחתי? |
49 Heaven [is] my throne, and earth [is] my footstool: what house will ye build me? saith the Lord: or what [is] the place of my rest?
50 Hath not my hand made all these things?
| (הלא) את כל אלה ידי עשתה!‘. |
51 Ye stiffnecked and uncircumcised in heart and ears, ye do always resist the Holy Ghost: as your fathers [did], so [do] ye.
| הו עם קשה עורף ועובד אלילים! עד מתי תמשיכו להתנגד לרוח הקודש? אתם נוהגים בדיוק כמו אבותיכם – גם הם התנגדו לרוח הקודש. |
52 Which of the prophets have not your fathers persecuted? and they have slain them which shewed before of the coming of the Just One; of whom ye have been now the betrayers and murderers:
| האם יכולים אתם לנקוב בשמו של נביא אחד שאבותיכם לא רדפו אותו? הם אפילו הרגו את אלה שניבאו את בואו של המשיח הצדיק – זה שבגדתם בו ורצחתם אותו! |
53 Who have received the law by the disposition of angels, and have not kept [it.]
| אכן, בכוונה תחילה הפרתם את תורת ה׳, אשר נמסרה לכם באמצעות המלאכים.“ |
54 When they heard these things, they were cut to the heart, and they gnashed on him with [their] teeth.
| כששמעו חברי הסנהדרין את האשמותיו של סטפנוס, נמלאו זעם וחרקו בשיניהם. |
55 But he, being full of the Holy Ghost, looked up stedfastly into heaven, and saw the glory of God, and Jesus standing on the right hand of God,
| אך סטפנוס, שהיה מלא רוח הקודש, נעץ מבטו בשמים, וראה את כבוד האלוהים ואת ישוע עומד לימין האלוהים. |
56 And said, Behold, I see the heavens opened, and the Son of man standing on the right hand of God.
| ”הנני רואה את השמים נפתחים, ואת ישוע המשיח עומד לימין האלוהים!“אמר להם סטפנוס. |
57 Then they cried out with a loud voice, and stopped their ears, and ran upon him with one accord,
| לשמע דברים אלה אטמו את אוזניהם, צרחו בכל כוחם והתנפלו עליו. |
58 And cast [him] out of the city, and stoned [him]: and the witnesses laid down their clothes at a young man’s feet, whose name was Saul.
| הם גררו אותו אל מחוץ לעיר ורגמו אותו באבנים. מבצעי גזר־הדין פשטו את מעיליהם, והניחו אותם למשמרת לרגלי בחור אחד בשם שאול. |
59 And they stoned Stephen, calling upon [God], and saying, Lord Jesus, receive my spirit.
| בשעה שפגעו בו האבנים זו אחר זו התפלל סטפנוס:”אדוני, ישוע, קבל נא את רוחי!“ |
60 And he kneeled down, and cried with a loud voice, Lord, lay not this sin to their charge. And when he had said this, he fell asleep.
| ואז נפל על ברכיו וזעק:”אדוני, סלח להם על החטא הזה!“ובאותו רגע נפח את נשמתו. |
