1 Corinthians 7

1 Now concerning the things whereof ye wrote unto me: [It is] good for a man not to touch a woman.

ביקשתם ממני להגיב לרעיון: מוטב לאיש להימנע מיחסים עם אשתו.

2 Nevertheless, [to avoid] fornication, let every man have his own wife, and let every woman have her own husband.

אך משום הזנות והתאווה הרובצות בסביבה, כדאי לאיש ולאישה לקיים יחסים ביחד.

3 Let the husband render unto the wife due benevolence: and likewise also the wife unto the husband.

על הבעל לתת לאשתו את כל הזכויות המגיעות לה כאישה נשואה, ועל האישה לתת אותן זכויות לבעלה.

4 The wife hath not power of her own body, but the husband: and likewise also the husband hath not power of his own body, but the wife.

כי לאישה נשואה אין כבר זכות בלעדית על גופה – גם לבעלה יש זכות על גופה, ואף לבעל כבר אין זכות בלעדית על גופו, כי גופו שייך גם לאשתו.

5 Defraud ye not one the other, except [it be] with consent for a time, that ye may give yourselves to fasting and prayer; and come together again, that Satan tempt you not for your incontinency.

לכן אל תמנעו את עצמכם זה מזו, אלא אם שניכם החלטתם להימנע מקיום יחסי־מין למשך זמן מוגבל, כדי שתוכלו להקדיש את עצמכם לתפילה. במקרה כזה, מיד עם תום הזמן המוגבל עליכם לשוב ולקיים יחסים כמו מקודם, כדי שהשטן לא יוכל לפתות אתכם על־ידי תשוקתכם שלא באה על סיפוקה.

6 But I speak this by permission, [and] not of commandment.

אני אומר זאת בדרך של רשות, ולא בדרך של פקודה.

7 For I would that all men were even as I myself. But every man hath his proper gift of God, one after this manner, and another after that.

מצדי, הלוואי שכולם יכולתם לחיות ללא נשואים, כמוני. אולם אנו שונים מאוד איש מרעהו. לאחד נותן אלוהים אישה במתנה, ולשני הוא נותן במתנה את היכולת להישאר רווק(ה) ומאושר(ת).

8 I say therefore to the unmarried and widows, It is good for them if they abide even as I.

אני פונה אל הרווקים ואל האלמנות: אם אתם יכולים, מוטב שלא תינשאו, כמוני.

9 But if they cannot contain, let them marry: for it is better to marry than to burn.

אבל אם אינכם יכולים לשלוט ביצריכם – הינשאו! כי מוטב להינשא מאשר לסבול מתשוקה מינית שאינה באה על סיפוקה.

10 And unto the married I command, [yet] not I, but the Lord, Let not the wife depart from [her] husband:

על הנשואים אני מצווה בשם ישוע המשיח ובפקודתו: אסור לאישה לעזוב את בעלה.

11 But and if she depart, let her remain unmarried, or be reconciled to [her] husband: and let not the husband put away [his] wife.

אם היא מעדיפה להיפרד מבעלה אסור לה להינשא לאחר, אבל מותר לה לחזור לבעלה הראשון. גם לבעל אסור לגרש את אשתו.

12 But to the rest speak I, not the Lord: If any brother hath a wife that believeth not, and she be pleased to dwell with him, let him not put her away.

ברצוני להוסיף כמה הצעות משלי. אין אלה מצוות ישירות מהאדון, אך הן נראות צודקות בעיני: אם מאמין משיחי כבר נשוי לאישה שאינה מאמינה, וברצונה להמשיך לחיות איתו, אסור לו לעזוב את אשתו או לגרשה.

13 And the woman which hath an husband that believeth not, and if he be pleased to dwell with her, let her not leave him.

אם מאמינה משיחית נשואה לבעל שאינו מאמין, וברצונו להמשיך לחיות איתה, אסור לה לעזוב אותו.

14 For the unbelieving husband is sanctified by the wife, and the unbelieving wife is sanctified by the husband: else were your children unclean; but now are they holy.

כי האישה המאמינה מביאה קדושה לנישואין, והבעל המאמין מביא איתו קדושה לנישואין. אחרת, ילדיכם לא היו קדושים, אך כעת הם קדושים.

15 But if the unbelieving depart, let him depart. A brother or a sister is not under bondage in such [cases]: but God hath called us to peace.

אולם אם הבעל או האישה שאינם מאמינים רוצים להיפרד – מותר לכם להיפרד מהם. במקרה כזה, בן הזוג המאמין אינו צריך לדרוש מהשני להישאר, כי אלוהים רוצה שילדיו יחיו בשלום.

16 For what knowest thou, O wife, whether thou shalt save [thy] husband? or how knowest thou, O man, whether thou shalt save [thy] wife?

אחרי הכול, מנין לכן לדעת אם בעליכן יבואו לידי אמונה או לא? ואותו הדבר אמור לגבי הבעלים המאמינים ונשותיהם.

17 But as God hath distributed to every man, as the Lord hath called every one, so let him walk. And so ordain I in all churches.

החשוב הוא שכל אחד ישמח בחלקו ויהיה מרוצה במצב שאלוהים בחר עבורו – נשוי או לא נשוי. זוהי מצוותי לכל הקהילות.

18 Is any man called being circumcised? let him not become uncircumcised. Is any called in uncircumcision? let him not be circumcised.

מי שנימול לפני בואו לאמונה לא צריך להתחרט על כך; מי שלא נימול לפני בואו לאמונה, לא צריך לעשות עכשיו ברית־מילה.

19 Circumcision is nothing, and uncircumcision is nothing, but the keeping of the commandments of God.

כי המילה אינה חשובה. החשוב הוא לשמור את מצוות האלוהים.

20 Let every man abide in the same calling wherein he was called.

בדרך כלל על כל אחד להישאר באותו מעמד שבו היה כשבא לידי האמונה.

21 Art thou called [being] a servant? care not for it: but if thou mayest be made free, use [it] rather.

האם אתה עבד? אל תתלונן. אך אם יש לך הזדמנות לצאת לחופשי – אל תחמיץ אותה!

22 For he that is called in the Lord, [being] a servant, is the Lord’s freeman: likewise also he that is called, [being] free, is Christ’s servant.

אם אתה עבד והאדון קורא לך, אל תשכח שהמשיח שיחרר אותך מהשעבוד לחטא; אם האדון קורא לך ואתה בן־חורין, אל תשכח שהמשיח שיחרר אותך משעבוד לחטא; אם האדון קורא לך ואתה בן־חורין, אל תשכח שמעתה הינך עבד המשיח.

23 Ye are bought with a price; be not ye the servants of men.

אתם שייכים למשיח, כי הוא קנה אתכם במחיר יקר, ומשום כך אל תשתעבדו לבני־אדם.

24 Brethren, let every man, wherein he is called, therein abide with God.

כן, אחים יקרים, לא משנה באיזה מצב הייתם או באיזו משרה עבדתם, כאשר האדון קורא לכם; הישארו במקומכם, כי עכשיו האדון אתכם לחזקכם ולעזור לכם.

25 Now concerning virgins I have no commandment of the Lord: yet I give my judgment, as one that hath obtained mercy of the Lord to be faithful.

בתשובה לשאלתכם השנייה, האם מותר לבתולות להינשא? אין לי הוראה מיוחדת מהאדון. אך מאחר שהעניק לי מתבונתו והוא סומך עלי, אשמח לחוות את דעתי.

26 I suppose therefore that this is good for the present distress, [I say], that [it is] good for a man so to be.

בשל הבעיות והצרות הבאות עלינו אני חושב כי מוטב לא להינשא.

27 Art thou bound unto a wife? seek not to be loosed. Art thou loosed from a wife? seek not a wife.

מובן שהנשואים אינם צריכים להתגרש מסיבה זו, אך מי שטרם נישא – שלא ימהר עכשיו.

28 But and if thou marry, thou hast not sinned; and if a virgin marry, she hath not sinned. Nevertheless such shall have trouble in the flesh: but I spare you.

אם הגברים רוצים בכל זאת להינשא עכשיו, מותר להם; ואם הבחורות רוצות להינשא עתה – אין זה חטא! העניין הוא שהנשואים גורמים לבעיות נוספות, ואישית, הייתי רוצה למנוע מכם כעת בעיות אלה.

29 But this I say, brethren, the time [is] short: it remaineth, that both they that have wives be as though they had none;

עלינו לזכור תמיד שזמננו עלי אדמות קצר מאוד. לכן על הגברים הנשואים להיות חופשיים למען האדון, כאילו שאינם נשואים כלל.

30 And they that weep, as though they wept not; and they that rejoice, as though they rejoiced not; and they that buy, as though they possessed not;

אסור שאושר, נכסים או צער ימנעו בעד איש מלשרת את האדון.

31 And they that use this world, as not abusing [it]: for the fashion of this world passeth away.

על העוסקים בענייני העולם להיזהר שלא לשקוע בו עמוק מדי, כי צורת הדברים בעולם משתנה במהירות.

32 But I would have you without carefulness. He that is unmarried careth for the things that belong to the Lord, how he may please the Lord:

ברצוני שתהיו חופשיים מדאגה בכל מעשיכם. הרווק יכול לבלות את חייו בעבודת האדון ובמאמץ למצוא־חן בעיניו,

33 But he that is married careth for the things that are of the world, how he may please [his] wife.

בעוד שגבר נשוי דואג תחילה למלא את חובתו לאשתו, ואין הוא יכול להקדיש את עצמו לאדון כראוי; תשומת לבו מחולקת.

34 There is difference [also] between a wife and a virgin. The unmarried woman careth for the things of the Lord, that she may be holy both in body and in spirit: but she that is married careth for the things of the world, how she may please [her] husband.

גם לאישה הנשואה יש את אותן הבעיות. הרווקה משתדלת למצוא־חן בעיני האדון בכל מעשיה, ושומרת על טוהר גופה ורוחה; ואילו האישה הנשואה טרודה בבעיות משק הבית, ועליה לשרת את בעלה ולהשתדל למצוא־חן בעיניו.

35 And this I speak for your own profit; not that I may cast a snare upon you, but for that which is comely, and that ye may attend upon the Lord without distraction.

איני מנסה למנוע בעדכם מלהינשא; אני מנסה לעזור לכם. הייתי רוצה שתבחרו בדרך הטובה והיעילה ביותר לשרת את האדון.

36 But if any man think that he behaveth himself uncomely toward his virgin, if she pass the flower of [her] age, and need so require, let him do what he will, he sinneth not: let them marry.

אם מישהו אינו יכול להתגבר על תשוקתו והוא מרגיש צורך להינשא, מותר לו – אין זה חטא.

37 Nevertheless he that standeth stedfast in his heart, having no necessity, but hath power over his own will, and hath so decreed in his heart that he will keep his virgin, doeth well.

אך מי שיש לו כוח לא להינשא ומחליט שאין לו צורך בנשואים, החליט החלטה נבונה מאוד.

38 So then he that giveth [her] in marriage doeth well; but he that giveth [her] not in marriage doeth better.

מסקנה: טוב להינשא, אך טוב יותר לא להינשא.

39 The wife is bound by the law as long as her husband liveth; but if her husband be dead, she is at liberty to be married to whom she will; only in the Lord.

האישה קשורה לבעלה כל עוד הוא חי; אם בעלה נפטר היא רשאית להינשא שנית – אבל רק למאמין משיחי!

40 But she is happier if she so abide, after my judgment: and I think also that I have the Spirit of God.

אך לדעתי היא תהיה מאושרת יותר אם לא תינשא בשנית, וחושבני שאין זו דעתי בלבד, אלא גם רצון רוח הקודש השוכן בי.