Job 30
1 But now they that are younger than I have me in derision, whose fathers I disdained to set with the dogs of my flock.
| ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃ |
2 Yea, the strength of their hands, whereto should it profit me? men in whom ripe age is perished.
| גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃ |
3 They are gaunt with want and famine; they gnaw the dry ground, in the gloom of wasteness and desolation.
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃ |
4 They pluck salt-wort with wormwood; and the roots of the broom are their food.
| הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃ |
5 They are driven forth from the midst of men; they cry after them as after a thief.
| מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃ |
6 In the clefts of the valleys must they dwell, in holes of the earth and of the rocks.
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃ |
7 Among the bushes they bray; under the nettles they are gathered together.
| בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃ |
8 They are children of churls, yea, children of ignoble men; they were scourged out of the land.
| בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃ |
9 And now I am become their song, yea, I am a byword unto them.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃ |
10 They abhor me, they flee far from me, and spare not to spit in my face.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃ |
11 For He hath loosed my cord, and afflicted me, and they have cast off the bridle before me.
| כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃ |
12 Upon my right hand rise the brood; they entangle my feet, and they cast up against me their ways of destruction.
| על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃ |
13 They break up my path, they further my calamity, even men that have no helper.
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃ |
14 As through a wide breach they come; in the midst of the ruin they roll themselves upon me.
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃ |
15 Terrors are turned upon me, they chase mine honour as the wind; and my welfare is passed away as a cloud.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃ |
16 And now my soul is poured out within me; days of affliction have taken hold upon me.
| ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃ |
17 In the night my bones are pierced, and fall from me, and my sinews take no rest.
| לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃ |
18 By the great force of my disease is my garment disfigured; it bindeth me about as the collar of my coat.
| ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃ |
19 He hath cast me into the mire, and I am become like dust and ashes.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃ |
20 I cry unto Thee, and Thou dost not answer me; I stand up, and Thou lookest at me.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃ |
21 Thou art turned to be cruel to me; with the might of Thy hand Thou hatest me.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃ |
22 Thou liftest me up to the wind, Thou causest me to ride upon it; and Thou dissolvest my substance.
| תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃ |
23 For I know that Thou wilt bring me to death, and to the house appointed for all living.
| כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃ |
24 Surely none shall put forth his hand to a ruinous heap, neither because of these things shall help come in one's calamity,
| אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃ |
25 If I have not wept for him that was in trouble, and if my soul grieved not for the needy.
| אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃ |
26 Yet, when I looked for good, there came evil; and when I waited for light, there came darkness.
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃ |
27 Mine inwards boil, and rest not; days of affliction are come upon me.
| מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃ |
28 I go mourning without the sun; I stand up in the assembly, and cry for help.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃ |
29 I am become a brother to jackals, and a companion to ostriches.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃ |
30 My skin is black, and falleth from me, and my bones are burned with heat.
| עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃ |
31 Therefore is my harp turned to mourning, and my pipe into the voice of them that weep.
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃ |
