Lamentations 5

1 Remember, O Lord, what has happened to us: behold, and look on our reproach.

זכר יהוה מה היה לנו הביט (הביטה) וראה את חרפתנו

2 Our inheritance has been turned away to aliens, our houses to strangers:

נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים

3 we are become orphans, we have no father, our mothers are as widows.

יתומים היינו אין (ואין) אב אמתינו כאלמנות

4 We have drunk our water for money; our wood is sold to us [for a burden] on our neck:

מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו

5 we have been persecuted, we have laboured, we have had no rest.

על צוארנו נרדפנו יגענו לא (ולא) הונח לנו

6 Egypt gave the hand [to us], Assur to their own satisfaction.

מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם

7 Our fathers sinned, [and] are not: we have borne their iniquities.

אבתינו חטאו אינם (ואינם) אנחנו (ואנחנו) עונתיהם סבלנו

8 Servants have ruled over us: there is none to ransom [us] out of their hand.

עבדים משלו בנו פרק אין מידם

9 We shall bring in our bread with [danger of] our lives, because of the sword of the wilderness.

בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר

10 Our skin is blackened like an oven; they are convulsed, because of the storms of famine.

עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב

11 They humbled the women in Sion, the virgins in the cities of Juda.

נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה

12 Princes were hanged up by their hands: the elders were not honoured.

שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו

13 The chosen men lifted up [the voice in] weeping, and the youths fainted under the wood.

בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו

14 And the elders ceased from the gate, the chosen men ceased from their music.

זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם

15 The joy of our heart has ceased; our dance is turned into mourning.

שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו

16 The crown has fallen [from] our head: yea, woe to us! for we have sinned.

נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו

17 For this has grief come; our heart is sorrowful: for this our eyes are darkened.

על זה היה דוה לבנו--על אלה חשכו עינינו

18 Over the mountain of Sion, because it is made desolate, foxes have walked therein.

על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו

19 But thou, O Lord, shalt dwell for ever; thy throne [shall endure] to generation and generation.

אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדור ודור

20 Wherefore wilt thou utterly forget us, and abandon us a long time?

למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים

21 Turn us, O Lord, to thee, and we shall be turned; and renew our days as before.

השיבנו יהוה אליך ונשוב (ונשובה) חדש ימינו כקדם

22 For thou hast indeed rejected us; thou hast been very wroth against us.

כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד