Job 32
1 And his three friends also ceased any longer to answer Job: for Job was righteous before them.
| וישבתו שלשת האנשים האלה-- מענות את-איוב כי הוא צדיק בעיניו |
2 Then Elius the son of Barachiel, the Buzite, of the kindred of Ram, of the country of Ausis, was angered: and he was very angry with Job, because he justified himself before the Lord.
| ויחר אף אליהוא בן-ברכאל הבוזי-- ממשפחת-רם באיוב חרה אפו-- על-צדקו נפשו מאלהים |
3 And he was also very angry with [his] three friends, because they were not able to return answers to Job, yet set him down for an ungodly man.
| ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא-מצאו מענה-- וירשיעו את-איוב |
4 But Elius had forborne to give an answer to Job, because they were older than he.
| ואליהו--חכה את-איוב בדברים כי זקנים-המה ממנו לימים |
5 And Elius saw that there was no answer in the mouth of the three men; and he was angered in his wrath.
| וירא אליהוא--כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו |
6 And Elius the Buzite the son of Barachiel answered and said, I am younger in age, and ye are elder, wherefore I kept silence, fearing to declare to you my own knowledge.
| ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי-- ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על-כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם |
7 And I said, It is not time that speaks, though in many years [men] know wisdom:
| אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה |
8 but there is a spirit in mortals; and the inspiration of the Almighty is that which teaches.
| אכן רוח-היא באנוש ונשמת שדי תבינם |
9 The long-lived are not wise [as such]; neither do the aged know judgment.
| לא-רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט |
10 Wherefore I said, Hear me, and I will tell you what I know.
| לכן אמרתי שמעה-לי אחוה דעי אף-אני |
11 Hearken to my words; for I will speak in your hearing, until ye shall have tried [the matter] with words:
| הן הוחלתי לדבריכם--אזין עד-תבונתיכם עד-תחקרון מלין |
12 and I shall understand as far as you; and, behold, there was no one of you that answered Job his words in argument,
| ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח--עונה אמריו מכם |
13 lest ye should say, We have found that we have added wisdom to the Lord.
| פן-תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא-איש |
14 And ye have commissioned a man to speak such words.
| ולא-ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו |
15 They were afraid, they answered no longer; they gave up their speaking.
| חתו לא-ענו עוד העתיקו מהם מלים |
16 I waited, (for I had not spoken, ) because they stood still, they answered not.
| והוחלתי כי-לא ידברו כי עמדו לא-ענו עוד |
17 And Elius continued, and said, I will again speak,
| אענה אף-אני חלקי אחוה דעי אף-אני |
18 for I am full of words, for the spirit of my belly destroys me.
| כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני |
19 And my belly is as a skin of sweet wine, bound up [and] ready to burst; or as a brazier's labouring bellows.
| הנה-בטני--כיין לא-יפתח כאבות חדשים יבקע |
20 I will speak, that I may open my lips and relieve myself.
| אדברה וירוח-לי אפתח שפתי ואענה |
21 For truly I will not be awed because of man, nor indeed will I be confounded before a mortal.
| אל-נא אשא פני-איש ואל-אדם לא אכנה |
22 For I know not how to respect persons: and if otherwise, even the moths would eat me.
| כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני |
