Matthew 18
1 In that hour came the disciples unto Jesus, saying, Who then is greatest in the kingdom of heaven?
| בשעה ההיא נגשו התלמידים אל ישוע ויאמרו מי אפוא גדול מחבריו במלכות השמים׃ |
2 And he called to him a little child, and set him in the midst of them,
| ויקרא ישוע אליו ילד קטן ויעמידהו בתוכם׃ |
3 and said, Verily I say unto you, Except ye turn, and become as little children, ye shall in no wise enter into the kingdom of heaven.
| ויאמר אמן אמר אני לכם אם לא תשובו להיות כילדים לא תבוא אל מלכות השמים׃ |
4 Whosoever therefore shall humble himself as this little child, the same is the greatest in the kingdom of heaven.
| לכן כל המשפיל את עצמו כילד הזה הוא הגדול במלכות השמים׃ |
5 And whoso shall receive one such little child in my name receiveth me:
| וכל אשר יקבל ילד אחד כזה בשמי אותי הוא מקבל׃ |
6 but whoso shall cause one of these little ones that believe on me to stumble, it is profitable for him that a great millstone should be hanged about his neck, and [that] he should be sunk in the depth of the sea.
| וכל המכשיל את אחד מן הקטנים האלה המאמינים בי נוח לו שיתלה פלח רכב על צוארו וטבע במצולות ים׃ |
7 Woe unto the world because of occasions of stumbling! for it must needs be that the occasions come; but woe to that man through whom the occasion cometh!
| אוי לעולם מפני המכשלים כי המכשלים צריכים לבוא אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו יבוא המכשול׃ |
8 And if thy hand or thy foot causeth thee to stumble, cut it off, and cast it from thee: it is good for thee to enter into life maimed or halt, rather than having two hands or two feet to be cast into the eternal fire. (aiōnios g166)
| ואם תכשילך ידך או רגלך קצץ אותה והשלך ממך טוב לך לבוא לחיים פסח או קטע מהיות לך שתי ידים או שתי רגלים ותשלך אל אש עולם׃ (aiōnios g166) |
9 And if thine eye causeth thee to stumble, pluck it out, and cast it from thee: it is good for thee to enter into life with one eye, rather than having two eyes to be cast into the hell of fire. (Geenna g1067)
| ואם עינך תכשליך נקר אותה והשלך ממך טוב לך לבוא לחיים בעין אחת מהיות לך שתי עינים ותשלך אל אש גיהנם׃ (Geenna g1067) |
10 See that ye despise not one of these little ones: for I say unto you, that in heaven their angels do always behold the face of my Father who is in heaven.
| ראו פן תבזו אחד wקטנים האלה כי אמר אני לכם כי מלאכיהם ראים תמיד את פני אבי שבשמים׃ |
| כי בא בן האדם להושיע את האבד׃ |
12 How think ye? if any man have a hundred sheep, and one of them be gone astray, doth he not leave the ninety and nine, and go unto the mountains, and seek that which goeth astray?
| מה דעתכם כי יהיו לאיש מאה כבשים ותעה אחד מהם הלא יעזב את התשעים ותשעה על ההרים והלך לבקש את התעה׃ |
13 And if so be that he find it, verily I say unto you, he rejoiceth over it more than over the ninety and nine which have not gone astray.
| והיה כאשר ימצאהו אמן אמר אני לכם כי ישמח עליו יותר מעל התשעים ותשעה אשר לא תעו׃ |
14 Even so it is not the will of your Father who is in heaven, that one of these little ones should perish.
| כן איננו רצון מלפני אביכם שבשמים כי יאבד אחד מן הקטנים האלה׃ |
15 And if thy brother sin against thee, go, show him his fault between thee and him alone: if he hear thee, thou hast gained thy brother.
| וכי יחטא לך אחיך לך והוכחת אותו בינך ובינו לבדו ואם ישמע אליך קנית לך אחיך׃ |
16 But if he hear [thee] not, take with thee one or two more, that at the mouth of two witnesses or three every word may be established.
| ואם לא ישמע קח עמך עוד אחד או שנים למען על פי שנים או שלשה עדים יקום כל דבר׃ |
17 And if he refuse to hear them, tell it unto the church: and if he refuse to hear the church also, let him be unto thee as the Gentile and the publican.
| ואם לא ישמע אליהם הגד אל הקהל ואם לא ישמע גם אל הקהל והיה לך כגוי וכמוכס׃ |
18 Verily I say unto you, What things soever ye shall bind on earth shall be bound in heaven; and what things soever ye shall loose on earth shall be loosed in heaven.
| אמן אמר אני לכם כל אשר תאסרו על הארץ אסור יהיה בשמים וכל אשר תתירו על הארץ מתר יהיה בשמים׃ |
19 Again I say unto you, that if two of you shall agree on earth as touching anything that they shall ask, it shall be done for them of my Father who is in heaven.
| ועוד אמר אני לכם שנים מכם כי יועצו יחדו בארץ על כל דבר אשר ישאלו היה יהיה להם מאת אבי שבשמים׃ |
20 For where two or three are gathered together in my name, there am I in the midst of them.
| כי בכל מקום אשר שנים או שלשה נאספו בשמי שם אני בתוכם׃ |
21 Then came Peter and said to him, Lord, how oft shall my brother sin against me, and I forgive him? until seven times?
| ויגש אליו פטרוס ויאמר לו אדני כמה פעמים יחטא לי אחי וסלחתי לו העד שבע פעמים׃ |
22 Jesus saith unto him, I say not unto thee, Until seven times; but, Until seventy times seven.
| ויאמר אליו ישוע לא אמר לך עד שבע פעמים כי אם עד שבעים ושבע׃ |
23 Therefore is the kingdom of heaven likened unto a certain king, who would make a reckoning with his servants.
| על כן דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר חפץ לעשות חשבון עם עבדיו׃ |
24 And when he had begun to reckon, one was brought unto him, that owed him ten thousand talents.
| וכאשר החל לחשב הובא לפניו איש אשר חיב לו עשרת אלפים ככרי כסף׃ |
25 But forasmuch as he had not [wherewith] to pay, his lord commanded him to be sold, and his wife, and children, and all that he had, and payment to be made.
| ולא היה לו לשלם ויצו אדניו למכר אותו ואת אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו וכן ישלם׃ |
26 The servant therefore fell down and worshipped him, saying, Lord, have patience with me, and I will pay thee all.
| ויפל העבד וישתחו לו לאמר אדני הארך לי אפך ואת כל אשלמה לך׃ |
27 And the lord of that servant, being moved with compassion, released him, and forgave him the debt.
| ויהמו רחמי אדוני העבד ההוא ויפטרהו וישמט לו את החוב׃ |
28 But that servant went out, and found one of his fellow-servants, who owed him a hundred shillings: and he laid hold on him, and took [him] by the throat, saying, Pay what thou owest.
| ויצא העבד ההוא מלפניו וימצא אחד מחבריו העבדים והוא חיב לו מאה דינרים ויחזק בו ויחנקהו לאמר שלם את אשר אתה חיב לי׃ |
29 So his fellow-servant fell down and besought him, saying, Have patience with me, and I will pay thee.
| ויפל חברו לפני רגליו ויבקש ממנו לאמר הארך לי אפך ואשלמה לך הכל׃ |
30 And he would not: but went and cast him into prison, till he should pay that which was due.
| והוא מאן וילך וישליכהו במשמר עד כי ישלם לו את חובו׃ |
31 So when his fellow-servants saw what was done, they were exceeding sorry, and came and told unto their lord all that was done.
| וחבריו העבדים ראו את הנעשה ויעצבו מאד ויבאו ויגידו לאדניהם את כל אשר נעשה׃ |
32 Then his lord called him unto him, and saith to him, Thou wicked servant, I forgave thee all that debt, because thou besoughtest me:
| ויקרא אליו אדניו ויאמר לו אתה העבד הרע את כל החוב ההוא השמטתי לך יען אשר בקשת ממני׃ |
33 shouldest not thou also have had mercy on thy fellow-servant, even as I had mercy on thee?
| הלא היה לך גם אתה לרחם על העבד חברך כאשר רחמתי אני עליך׃ |
34 And his lord was wroth, and delivered him to the tormentors, till he should pay all that was due.
| ויקצף אדניו ויסגר אותו למיסרים עד כי ישלם את כל חובו׃ |
35 So shall also my heavenly Father do unto you, if ye forgive not every one his brother from your hearts.
| ככה יעשה לכם גם אבי שבשמים אם לא תסלחו איש איש לאחיו בכל לבבכם את חטאתם׃ |
