Job 19
1 Then Job answered,
| ויען איוב ויאמר |
2 “How long will you torment me, and crush me with words?
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים |
3 You have reproached me ten times. You are not ashamed that you attack me.
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי |
4 If it is true that I have erred, my error remains with myself.
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי |
5 If indeed you will magnify yourselves against me, and plead against me my reproach,
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי |
6 know now that God has subverted me, and has surrounded me with his net.
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף |
7 “Behold, I cry out of wrong, but I am not heard. I cry for help, but there is no justice.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט |
8 He has walled up my way so that I cannot pass, and has set darkness in my paths.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים |
9 He has stripped me of my glory, and taken the crown from my head.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי |
10 He has broken me down on every side, and I am gone. He has plucked my hope up like a tree.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי |
11 He has also kindled his wrath against me. He counts me among his adversaries.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו |
12 His troops come on together, build a siege ramp against me, and encamp around my tent.
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי |
13 “He has put my brothers far from me. My acquaintances are wholly estranged from me.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני |
14 My relatives have gone away. My familiar friends have forgotten me.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני |
15 Those who dwell in my house and my maids consider me a stranger. I am an alien in their sight.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם |
16 I call to my servant, and he gives me no answer. I beg him with my mouth.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו |
17 My breath is offensive to my wife. I am loathsome to the children of my own mother.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני |
18 Even young children despise me. If I arise, they speak against me.
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי |
19 All my familiar friends abhor me. They whom I loved have turned against me.
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי |
20 My bones stick to my skin and to my flesh. I have escaped by the skin of my teeth.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני |
21 “Have pity on me. Have pity on me, you my friends, for the hand of God has touched me.
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי |
22 Why do you persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו |
23 “Oh that my words were now written! Oh that they were inscribed in a book!
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו |
24 That with an iron pen and lead they were engraved in the rock forever!
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון |
25 But as for me, I know that my Redeemer lives. In the end, he will stand upon the earth.
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום |
26 After my skin is destroyed, then I will see God in my flesh,
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה |
27 whom I, even I, will see on my side. My eyes will see, and not as a stranger. “My heart is consumed within me.
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי |
28 If you say, ‘How we will persecute him!’ because the root of the matter is found in me,
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי |
29 be afraid of the sword, for wrath brings the punishments of the sword, that you may know there is a judgment.”
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) |
