Salme 139

1 Herre! du har ransaget mig og kender mig.

למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע

2 Hvad heller jeg sidder eller staar op, da ved du det, du forstaar min Tanke langtfra.

אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק

3 Du har omkringgivet min Sti og mit Leje, du kender grant alle mine Veje.

ארחי ורבעי זרית וכל-דרכי הסכנתה

4 Thi der er ikke et Ord paa min Tunge, se, Herre! du kender det jo alt sammen.

כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה

5 Bagfra og forfra har du omsluttet mig, og paa mig har du lagt din Haand.

אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה

6 Saadant at forstaa er mig for underfuldt; det er for højt, jeg kan ikke naa det.

פלאיה (פליאה) דעת ממני נשגבה לא-אוכל לה

7 Hvor skal jeg gaa hen fra din Aand? og hvor skal jeg fly hen fra dit Ansigt?

אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח

8 Dersom jeg farer op til Himmelen, da er du der, og reder jeg Leje i Dødsriget, se, da er du der! (Sheol h7585)

אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך (Sheol h7585)

9 Vilde jeg tage Morgenrødens Vinger, vilde jeg bo ved det yderste Hav,

אשא כנפי-שחר אשכנה באחרית ים

10 saa skulde ogsaa der din Haand føre mig, og din højre Haand holde mig fast.

גם-שם ידך תנחני ותאחזני ימינך

11 Og vilde jeg sige: Mørkhed maa dog skjule mig, saa er Natten et Lys omkring mig.

ואמר אך-חשך ישופני ולילה אור בעדני

12 Mørkhed gør ikke Mørke hos dig, og Natten lyser som Dagen, Mørket er som Lyset.

גם-חשך לא-יחשיך ממך ולילה כיום יאיר-- כחשיכה כאורה

13 Thi du ejede mine Nyrer; du skærmede om mig i Moders Liv.

כי-אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי

14 Jeg vil prise dig, fordi jeg paa underfuld Maade er dannet saa herligt; underfulde ere dine Gerninger, og min Sjæl ved det saare vel.

אודך-- על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד

15 Mine Ben vare ikke skjulte for dig, der jeg blev dannet i Løndom, der jeg blev kunstigt virket i det underjordiske Dyb.

לא-נכחד עצמי ממך אשר-עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ

16 Dine Øjne saa mig, der jeg endnu var Foster, og disse Ting vare alle sammen skrevne i din Bog; Dagene vare bestemte, før en eneste af dem var kommen.

גלמי ראו עיניך ועל-ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא (ולו) אחד בהם

17 Derfor, o Gud! hvor dyrebare for mig ere dine Tanker; hvor stor er dog deres Sum!

ולי--מה-יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם

18 Vilde jeg tælle dem, da bleve de flere end Sand; opvaagner jeg, saa er jeg endnu hos dig.

אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך

19 Gid du, o Gud! vilde ihjelslaa den ugudelige; og I, blodgerrige Mænd! viger fra mig.

אם-תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני

20 Thi de talte skændelig om dig, og som dine Fjender tage de dit Navn forfængeligt.

אשר ימרוך למזמה נשוא לשוא עריך

21 Skulde jeg ikke hade dem, som hade dig, o Herre! og kedes ved dem, som rejse sig imod dig?

הלוא-משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט

22 Med fuldt Had hader jeg dem; de ere blevne mine Fjender.

תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי

23 Ransag mig, Gud! og kend mit Hjerte; prøv mig, og kend mine Tanker!

חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי

24 Og se, om jeg er paa en Vej, som fører til Smerte for mig, og led mig paa Evighedens Vej!

וראה אם-דרך-עצב בי ונחני בדרך עולם