Job 7

1 Er et Menneske ikke i Strid paa Jorden, og hans Dage som en Daglønners Dage?

הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו

2 Som en Arbejder, der higer efter Skyggen, og som en Daglønner, der venter paa sin Løn,

כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו

3 saaledes har jeg faaet mig Forfængeligheds Maaneder til Arv; og man har talt mig kummerfulde Nætter til.

כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי

4 Naar jeg lagde mig, da sagde jeg: Naar skal jeg staa op, og naar er Aftenen forbi? og jeg blev mæt af Uro inden Tusmørket.

אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף

5 Mit Kød er klædt med Orme og Jordskorpe; min Hud er sprukken og vædsker.

לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס

6 Mine Dage ere lettere end en Væverskytte; og de svinde hen uden Haab.

ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה

7 Kom i Hu, at mit Liv er et Aandepust: Mit Øje kommer ikke mere til at se godt.

זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב

8 Dens Øje, som ser mig, skal ikke mere skue mig; dine Øjne skulle se efter mig, men jeg skal ikke findes.

לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני

9 En Sky forgaar og farer bort, ligesaa skal den, der farer ned til Dødsriget, ikke komme op igen. (Sheol h7585)

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585)

10 Han skal ikke komme mere igen til sit Hus, og hans Sted skal ikke kende ham mere.

לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו

11 Derfor vil jeg ikke heller lægge Baand paa min Mund, jeg vil tale i min Aands Angest, jeg vil klage i min Sjæls Bitterhed.

גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי

12 Er jeg et Hav eller et Havuhyre, at du vil sætte Vagt over mig?

הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר

13 Naar jeg sagde: Min Seng skal trøste mig, mit Leje skal lette min Klage,

כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי

14 da forskrækker du mig med Drømme, og ved Syner forfærder du mig,

וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני

15 saa min Sjæl foretrækker at være kvalt, ja Døden fremfor disse mine Knokler.

ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי

16 Jeg er ked deraf; jeg vil ikke leve evindelig; lad af fra mig, thi mine Dage ere Forfængelighed!

מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי

17 Hvad er et Menneske, at du vil agte ham stort, og at du vil lægge dig ham paa Hjerte?

מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך

18 og at du vil besøge ham hver Morgen og prøve ham hvert Øjeblik?

ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו

19 Hvorfor vil du ikke se bort fra mig? vil ikke lade mig Ro saa længe, at jeg kan synke mit Spyt?

כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי

20 Havde jeg syndet, hvad kunde jeg gøre dig, du Menneskenes Vogter? hvorfor har du sat mig til Anstød for dig, at jeg er mig selv til en Byrde?

חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא

21 Og hvorfor vil du ikke borttage min Overtrædelse og lade min Misgerning være tilgivet? thi snart skal jeg ligge under Mulde, og naar du søger mig, da er jeg ikke mere.

ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני